אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

אל תפספסו; סגולה לפרנסה: אמרו עכשיו את פרשת המן

חכמינו ז"ל אמרו כל מי שיאמר פרשת המן בכל יום לא יחסר לו פרנסה. וסגולה מיוחדת לומר את פרשת המן (שניים מקרא ואחד תרגום) ביום שלישי בשבוע שקוראים בו את פרשת בשלח. הנוסח מצורף

אל תפספסו; סגולה לפרנסה: אמרו עכשיו את פרשת המן
  (צילום: Rachael Cerrotti/Flash90)

פרשת המן

חכמינו ז"ל אמרו כל מי שיאמר פרשת המן בכל יום לא יחסר לו פרנסה ומקודם אומרים את ה'יהי רצון'. (ויוכל לומר פרשת המן אפילו בשבת רק התפלות על הפרנסה לא יאמר בשבת)

וסגולה מיוחדת לומר את פרשת המן (שניים מקרא ואחד תרגום) ביום שלישי בשבוע שקוראים בו את פרשת בשלח.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי א-להינוּ וֵא-להי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם. בְּנַחַת וְלֹא בְּצַעַר בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמוֹד תּוֹרָתֶךָ כְּמוֹ שֶׁזַנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה:

פרשת המן – שמות פרק טז תרגום אונקלוס שמות פרק טז
(ד) וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא:(ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם: ס

(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יי הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

(ז) וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יי בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יי וְנַחְנוּ מָה כִּי תלונו תַלִּינוּ עָלֵינוּ:

(ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יי לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יי אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יי:

(ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יי כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם:

(י) וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יי נִרְאָה בֶּעָנָן: פ

(יא) וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(יב) שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר א-להם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יי א-להיכֶם:

(יג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה:

(יד) וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ:

(טו) וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יי לָכֶם לְאָכְלָה:

(טז) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יי לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:

(יז) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט:

(יח) וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ:

(יט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר:

(כ) וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה:

(כא) וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס:

(כב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה:

(כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יי שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיי מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר:

(כד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ:

(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיי הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה:

(כו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ:

(כז) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: ס

(כח) וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי:

(כט) רְאוּ כִּי יי נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:

(ל) וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי:

(לא) וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ:

(לב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יי מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

(לג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יי לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם:

(לד) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יי אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת:

(לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן:

(לו) וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא: פ

(ד) ואמר יי למשה האנא מחית לכון לחמא מן שמיא ויפקון עמא וילקטון פתגם יום ביומיה בדיל דאנסינון היהכון באוריתי אם לא:(ה) ויהי ביומא שתיתאה ויתקנון ית דייתון ויהי על חד תרין על דילקטון יום יום:

(ו) ואמר משה ואהרן לכל בני ישראל ברמשא ותדעון ארי אפיק יי יתכון מארעא דמצרים:

(ז) ובצפרא ותחזון ית יקרא דיי בדשמיען קדמוהי תורעמתכון על יי ונחנא מא ארי מתרעמתון עלנא:
(ח) ואמר משה בדיתן יי לכון ברמשא בסרא למיכל ולחמא בצפרא למסבע בדשמיען קדם יי תורעמתכון דאתון מתרעמין עלוהי ונחנא מא לא עלנא תורעמתכון אלהין על מימרא דיי:

(ט) ואמר משה לאהרן אימר לכל כנשתא דבני ישראל קרובו קדם יי ארי שמיען קדמוהי תורעמתכון:

(י) והוה כד מליל אהרן עם כל כנשתא דבני ישראל ואתפניאו למדברא והא יקרא דיי אתגלי בעננא:

(יא) ומליל יי עם משה למימר:

(יב) שמיע קדמי ית תורעמת בני ישראל מליל עמהון למימר בין שמשיא תיכלון בסרא ובצפרא תסבעון לחמא ותדעון ארי אנא יי אלהכון:

(יג) והוה ברמשא וסליקת שליו וחפת ית משריתא ובצפרא הות נחתת טלא סחור סחור למשריתא:

(יד) וסליקת נחתת טלא והא על אפי מדברא דעדק מקלף דעדק דגיר כגלידא על ארעא:

(טו) וחזו בני ישראל ואמרו גבר לאחוהי מנא הוא ארי לא ידעין מא הוא ואמר משה להון הוא לחמא דיהב יי לכון למיכל:

(טז) דין פתגמא דפקיד יי לקוטו מניה גבר לפום מיכליה עומרא לגולגולתא מנין נפשתכון גבר לדבמשכניה תסבון:

(יז) ועבדו כן בני ישראל ולקטו דאסגי ודאזער:

(יח) וכלו בעומרא ולא אותר דאסגי ודאזער לא חסר גבר כפום מיכליה לקטו:

(יט) ואמר משה להון אנש לא ישאר מניה עד צפרא:

(כ) ולא קבילו מן משה ואשארו גובריא מניה עד צפרא ורחש רחשא וסרי ורגז עליהון משה:

(כא) ולקטו יתיה בצפר בצפר גבר כפום מיכליה ומא דאשתאר מניה על אפי חקלא כד חמא עלוהי שמשא פשר:

(כב) והוה ביומא שתיתאה לקטו לחמא על חד תרין תרין עומרין לחד ואתו כל רברבי כנשתא וחויאו למשה:

(כג) ואמר להון הוא דמליל יי שבא שבתא קודשא קדם יי מחר ית דאתון עתידין למיפא איפו וית דאתון עתידין לבשלא בשילו וית כל מותרא אצנעו לכון למטרא עד צפרא:

(כד) ואצנעו יתיה עד צפרא כמא דפקיד משה ולא סרי ורחשא לא הות ביה:

(כה) ואמר משה אכלוהי יומא דין ארי שבתא יומא דין קדם יי יומא דין לא תשכחוניה בחקלא:

(כו) שתא יומין תלקטוניה וביומא שביעאה שבתא לא יהי ביה:

(כז) והוה ביומא שביעאה נפקו מן עמא למלקט ולא אשכחו:

(כח) ואמר יי למשה עד אימתי אתון מסרבין למטר פקודי ואוריתי:

(כט) חזו ארי יי יהב לכון שבתא על כן הוא יהיב לכון ביומא שתיתאה לחים תרין יומין תיבו אנש תחותוהי לא יפוק אנש מאתריה ביומא שביעאה:

(ל) ושבתו עמא ביומא שביעאה:

(לא) וקרו בית ישראל ית שמיה מנא והוא כבר זרע גדא חיור וטעמיה כאסקריטון בדבש:

(לב) ואמר משה דין פתגמא דפקיד יי מלי [מלא] עומרא מניה למטרא לדריכון בדיל דיחזון ית לחמא דאוכילית יתכון במדברא באפקותי יתכון מארעא דמצרים:

(לג) ואמר משה לאהרן סב צלוחית חדא והב תמן מלי [מלא] עומרא מנא ואצנע יתיה קדם יי למטרא לדריכון:

(לד) כמא דפקיד יי למשה ואצנעיה אהרן קדם סהדותא למטרא:

(לה) ובני ישראל אכלו ית מנא ארבעין שנין עד דעלו לארע יתיבתא ית מנא אכלו עד דאתו לסיפי ארעא דכנען:

(לו) ועומרא חד מן עשרא בתלת סאין הוא:

ואומרים

אַתָּה הוּא יי לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם שִׂמְלוֹתָם לֹא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרוּבִּים בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱ-לֹהַי וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחֲסוֹרֵנוּ וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ לְכָל יוֹם וָיּוֹם מֵחַיֵּינוּ דֵי מַחֲסוֹרֵנוּ וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ מִיָּדְךָ הַטוֹבָה וְהָרְחָבָה וְלֹא כְּמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקוֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעֵיר גְּמוּלוֹתֵינוּ וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר הַבּוֹטֵחַ בַּיי חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ. וּכְתִיב. וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. יי א-להים אֱמֶת תֵּן לִי בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדַי כִּי בָטַחְתִּי בְךָ שֶׁעַל יְדֵי מְלַאכְתִּי וּמַשָּׂא וּמַתָּן וַעֲסָקִים שֶׁלִּי תִּשְׁלַח לִי בְּרָכָה שֶׁאוּכַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמִי וּבְנֵי בֵיתִי בְּנַחַת וְלֹא בְצַעַר בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם וִיקוּיַם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב הַשְׁלֵךְ עַל יי יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ אָמֵן:

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
5 תגובות - 4 דיונים מיין לפי
1
אני מעדיף אוזני המן.
חיים | 04-02-2020 10:22
.
2
סגולה הרבה יותר טובה
גונן גינת | 04-02-2020 10:25
סבא שלי זצ״ל היה נוהג לומר שיש לו את הסגולה הכי טובה לפרנסה - לעבוד
תגובה
גרישה | 04-02-2020 12:32
זו הסיבה שלא היה רבי .רצה לעבוד .הם רוצים הכל. חינם .ונשאלת השאלה אם המן היה בהכשר הבדץ
3
בידוע שטעמי המקרא הם נשמת האותיות, צריך טעמים
Shabat shalom | 04-02-2020 10:34
בחומשים גם ההויה לא ביודים
4
מסע הלחם : בין זיעה לריצה
משה אהרון עו"ד | 04-02-2020 16:51
מסע הלחם - בין זיעה לריצה 04/02/2020 15:37:59 בסד. אומנם לא על הלחם לבדו יחיה האדם אך ללא הלחם ומשמעותו הערכית לא יחיה האדם כלל כל אדם והלחם שלו יש הנסמכים על לחם משמים ויש העמלים על לחם מן הארץ שהטוב ביותר בזיעת אפך תאכל לחם. שאזי גם הברכה על מכונה להוציא לחם מןהארץ. אוי לו על מי שנסמך על לחם משמיים שבזיעת אפיים יש כמה פנים טובות ולפחות שניים : שנמחל לו לאדם על אותו החטא שאותיות לחם = מחל. ושגם זיעת האפיים מבריאה את הגוף ומכשירתו לאכול לחם. ולא עוד שגם המלח שהוא לא בכדי מאותן האותיות אח לו ללחם. וכך מי שמוחל על כבודו ונלחם במלחמת של הלחם לקיים את כל יסודותיו כאמור זוכה לשכלל את הלחם לכלל : לחם אלוהים ולחם אלוהים דין הוא שייאכל על ידי כל מי שהוא צלם אלוהים שכך כתבה התורה : לחמי לאישיי לאותם הרעבים והאביונים שהם תמיד בכלל אנשיו של הקבה.. והנה מנגד אותו הלחם האחר הלחם משמיים שיש המשתבחים בו ביותר. אינו אלא לחם של נרפות ונימנום שאין מן אלא נם שגם לחם הארץ ובהפוך הוא לחמו של : האדם הרץ שארץ גם כעין ראשי תיבות : אדם רץ. [שהאות א שמורה לאלוהים ואדם] שמשום כך גם האלוהים רץ עימו........