…הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ (שמות יט, יב)

אחת מהדמויות המיוחדות בתולדות החסידות היא ר' מנחם מענדל מקוצק. הוא התאפיין בדבקות קיצונית ללא פשרות להגיע לעבודת השם האמיתית. ניתן לראות זאת בשתי דרשות המובאות בשמו. הראשונה דורשת את הפסוק מפרשת השבוע המצוטט למעלה. הפירוש המקובל לפסוק הוא אזהרה לבני ישראל שלא רק שלא לעלות על הר סיני, אלא גם לא לנגוע בו אפילו במעט.

הרבי מקוצק פירש את הפסוק בדרך המאפיינת את הפרשנות החסידית, זו המפקיעה את הפסוק או את חלקיו ממשמעותו הפשוטה; מי שרוצה לעלות בהר, מסביר הקוצקער, יזהר מלנגוע רק בקצהו, דהיינו באופן חלקי. אסור בעבודת השם להסתפק במקצת. אדם חייב ללכת את כל הדרך ולא להסתפק בחלק ממנה.

קיצוניות בהקשרים מסוימים אינה זרה לרוח התורה; פנחס הכהן מגיע עד כדי הרג בשל קנאתו לה' – ודווקא קיצוניות זו היא שמכפרת על בני ישראל. גם בהלכות קידוש ה' ישנה מידת הקצנה של "ייהרג ובל יעבור".

ביטוי שני לגישה הקיצונית של הרבי מקוצק הוא תשובתו לשאלת חסידיו: "מדוע אתה כה קיצוני בהנהגתך, והרי הרמב"ם פוסק שיש להלך בדרך האמצע?! ענה להם: חמורים הולכים באמצע, בני אדם הולכים בצדדים!".

תפיסת הרמב"ם שאליה מתייחס הרבי גורסת שהדרך הנכונה לבני אדם היא שביל הזהב. לפי דבריו "הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם, והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שווה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו" (הל' דעות פ"א).

להיות קיצוני בעבודת ה'

לכאורה, הר' מקוצק והרמב"ם מניחים לפנינו שתי גישות שונות, ואף הפוכות. אלא שאם נרד לשורש הדברים נראה שלא כן. דרך המיצוע של הרמב"ם אינה מתייחסת לדרכו של אדם בעבודת השם אלא לתכונות האישיות שלו, בינו לבין עצמו, ובינו לבין אחרים. הרמב"ם מורה על הדרך האמצעית בהנהגתו של אדם בטווח שיש בו אפשרות לנהוג בשני אופנים הפוכים; כגון תאווה וסגפנות, קמצנות ופזרנות, הוללות ועצבות. בהנהגתו האישית של מעשיו על האדם ללכת בדרך בינונית שבין הקצוות, שאליבא דרמב"ם זו היא שנקראת דרך ה'. אבל במה שקשור לעבודת ה', הרמב"ם לא רק שאינו פשרן, אלא שיש בו אש בוערת לא פחות מהרבי מקוצק. דבריו על אהבת ה' מדגימים עיקרון זה:

וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצוונו בכל לבבך ובכל נפשך (הלכות תשובה פרק י').

דברים אלו של הרמב"ם, יחד עם התבטאויות רבות שלו במקומות אחרים אינם משקפים בשום אופן פשרנות ו"דרך מיצוע" במחויבות לעבודת ה' אלא מורים על להט של קיצוניות. נכון שלדרכו החסידית המיוחדת של הר' מקוצק יש ייחודיות והדגשים שונים משל הרמב"ם, ואין לטשטש זאת, ברם, דווקא כשמדובר בקיצוניות שבמחויבות לעבודת ה' – רב המשותף על המפריד.

לו היינו ממשילים את העבודה שבאהבת השם לטיפוס על הר, דומני שגם הרמב"ם היה אומר שיש להיזהר ואין להסתפק רק בנגיעה אלא יש להתאמץ בכל לבב ובכל נפש ולעלות עד הפסגה.

==

הרב פרופ' כרמי הורוביץ הוא  נשיא המכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון