דבריו של הרב עידו פכטר- חוסר רצינות הלכתי
הקלות והנחרצות שבה הרב פכטר מוחק שיטות ראשונים חשובות, מצוות והלכות מחייבות והופכם לעניינים מוסריים שאינם כלולים במעמד הר סיני- מאופיינות בחוסר רצינות הלכתי ובקלקלה אינטלקטואלית
הרב עידו פכטר כתב בטור הקבוע שלו בעלון "שבתון" כי "ניתן להגדיר את איסור השקר כאיסור מוסרי יותר מאשר איסור הלכתי, דהיינו הוא תלוי בהקשר ובסיטואציה שבהם הוא נאמר, והוא איננו מסתכם בשאלה אילו מילים הוציא האדם מהפה. לכן לא באמת ניתן לכתוב את הלכות השקר…".
דבריו של הרב פכטר לא התיישבו על שכלי ולבי כאחד.
ראשית מצד השאלה האם מדובר על איסור ממש- הלא מצאנו מספר לא מבוטל של ראשונים המונים את האיסור לשקר, כ"לאו" או כ"ביטול עשה" – כחלק מתרי"ג מצוות שנתנו למשה בסיני. ולהלן רשימה חלקית:
סמ"ג (לרבי משה מקוצי) – מצוה קז.
סמ"ק (לרבי יצחק מקובריל)– מצוה רכז.
ספר יראים (לרבי אליעזר ממיץ) – ח"א סי' רל"ה
בעל הלכות גדולות (מיוחס לרבי יהודאי גאון או לר"ש מקיירא) – סי' קנ"ז.
רשב"ץ בס' זהר הרקיע – סי' קנ"ט
ספר חרדים (לרבי אליעזר אזכרי) – בחלק מ"ע התלויים בפה פרק ד' אות כ"ו.
כל זה הוא חוץ מדברי מספר ראשונים נוספים שהתייחסו לשקר כאיסור מוחלט, ומפשט דבריהם משמע שהוא דאורייתא. כגון רבנו יונה בשערי תשובה שער ג' סי' קפ"ו, מרדכי סוף מסכת מועד קטן ועוד, שלא לדבר ע"ד האחרונים כגון ה'ערוך לנר' יבמות ס"ה ע"ב, רבי יעקב מעמדין בחידושיו על גיטין י"ד ע"א. ומה נאים דברי הט"ז ביו"ד סי' שמ"ד ס"ק א' שתמה איך יהיה מותר להגזים בשבחי הנפטר בשעת ההספד הלא כל שקר אסור "ומה לי שקר מעט ומה לי שקר הרבה". ועוד רבים מאד, ואין כאן המקום למנותם.
כמובן כמו כל נושא בתורה יש בכלליו או פרטיו דעות לכאן ולכאן, ומדברי הרמב"ם נראה שבשקר בעניינים סתמיים אין איסור דאורייתא, אלא דווקא בסיטואציה של בי"ד. אך הואיל ומצאנו לא מעט סוגיות שדנות במקום שבו מותר לשנות או אסור לשנות יש לומר שאף להרמב"ם יש כאן לכה"פ איסור דרבנן.
ולשיטת הר"י פערלא בביאורו לסמ"ג ח"א עמ' קנ"ה נראה שלדעת הרמב"ם אין אפי' איסור דרבנן. לעומת זאת הגרי"ד סולוביצ'יק מכליל את איסור השקר במצוה ח' מספר המצוות לרמב"ם "והלכת בדרכיו" [רשימות שיעורים על שבועות ל"א ע"א], שהוא אכן עניין כללי וגמיש, וממילא י"ל שכאן באו חכמים והגדירו את הדברים.
כמובן שיש להעיר שוודאי איסור "גניבת דעת" ישנו אפי' להרמב"ם כמבואר הן במשנה תורה פעמיים, הל' דעות פ"ב ה"ו והלכות מכירה פרק י"ח ה"א, והן בשו"ת הרמב"ם מהדורת בלאו סי' רע"ג.
אין כאן המקום לדון בביאור היחס והגבול בין איסור "שקר" לאיסור "גניבת דעת", אך באופן כללי יש להעיר שממספר ראשונים נראה שגניבת דעת אסורה מדין "גניבה" ואינה כלולה באיסור "שקר" ועיין לדוגמא סמ"ג ל"ת סי' קנ"ח [ונפקא בזה היא, שאסור לגנוב דעתו של אדם מפני השלום, בניגוד לשינוי מן האמת המותר כמבואר ביבמות ס"ה ע"ב].
שנית; הטענה שבגלל שאיסור שקר הוא תלוי סיטואציה ובעל גמישות על פי הזמן והמקום כמבואר במספר סוגיות בש"ס ועל כן בהכרח הוא לא "איסור הלכתי"- גם היא איננה נכונה. ישנן בהחלט מצוות שנמנו בתרי"ג מצוות שהן מאד רחבות, כגון ידיעת ה', יראת ה', אהבת ה', ללכת בדרכיו, ואהבת לרעך כמוך, אהבת הגרים, תוכחה, חנופה, קידוש ה' ועוד רבים, וכולן נאמרו למשה בסיני לא רק כמוסר והנהגה טובה אלא כחובה וצו אלוקי חד ומוחלט. הגמישות וריבוי הדרכים שלנו לקיים את החובות הללו לא מוריד מחומרתם אלא אדרבה הופך אותן למצוות מאתגרות מאוד המטילות עלינו חובה גדולה המקיפה אותנו יומם ולילה למצות את היכולות שלנו לעבודת ה' שלימה.
כאמור, להרבה ראשונים איסור שקר הוא הרבה יותר ספציפי וממוקד מהמצוות הנ"ל, ויש לשיטתם איסור בעצם השקר, כמובן ע"פ גדריו המיוחדים.
המסקנה העולה מכלל הדיון, שהקלות והנחרצות שבה הרב פכטר מוחק שיטות ראשונים חשובות, מצוות והלכות מחייבות והופכם לעניינים מוסריים שאינם כלולים במעמד הר סיני – מאופיינות בחוסר רצינות הלכתי ובקלקלה אינטלקטואלית. דבריו וראיותיו- חוטאים לאמת.
אכן, ישנם בהחלט עניינים מוסריים הקודמים לתרי"ג מצוות תורה- כדרך ארץ שקדמה לתורה כ"ו דורות, אבל לא כל מה שנראה כלול בגדרי "מוסר" ו"דרך ארץ" הוא רק כזה – ובהחלט יכול להיות שהוא גם צו אלוקי הקושר אותנו לאמיתות מאד רציניות שיסודן בתורת משה מהר סיני.
=======
הרב בנימין טבדי הוא ראש בית מדרש 'לשמה' ורב קהילה ברעננה
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו