איש ההתיישבות וממייסדי מנהיגות יהודית מוטי קרפל, מגיב לשאלה הנוקבת של שמואל הספרי: "מפגש הזה, בין כל מה שהיה טוב בעולם החילוני ובציונות החילונית, עם עולם התורה, הוא הוא שמייצר את האיכות המיוחדת הזו שבאה לידי ביטוי באיילת שקד".

כזכור, המחזאי והתסריטאי שמואל הספרי, הציג אתמול שאלה קשה לציונות הדתית, על כך שהיא נאלצת להעמיד בראשה מישהי שאינה מתוך המחנה.

הספרי, איש שמאל צייץ אתמול (שלישי') בחשבון הטוויטר שלו: "איך ייתכן שכל הציונות הדתית על מוסדותיה – ישיבות תיכוניות, הסדר, מרכז הרב והר המור, אולפנות, מכללות וכוללים, אוניברסיטה – לא הצמיחו מנהיג לציבור הד"ל והוא נאלץ לייבא בוגרת החינוך התל אביבי החילוני הריקני והקלוקל?"

שאלה דומה העלתה תהילה פרידמן, לשעבר יו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה וכיום מועמדת במקום לא ריאלי ברשימת 'כחול לבן' לכנסת: "שתי הנשים הבולטות והמשפיעות ביותר במגזר הציוני דתי היום, אילת שקד וסיון רהב מאיר, גדלו בחינוך החילוני. זה לא מקרי בעיני, וזה מאד מאד מעורר מחשבה: מה צריך לקרות בחינוך ובחברה הדתית כדי שיהיו נשים ציוניות-דתיות "כאלה"."

קרפל: לולא המפגש של שקד עם העולם של הכיפות הסרוגות, היא לא הייתה מה שהיא היום

בחשבון הפייסבוק שלו התייחס קרפל לשאלה באריכות:

"שאלות חשובות שמעלות את השיח הפוליטי לרמה קצת יותר גבוהה ממה שהתרגלנו. וטוב שכך.

כאחד שהוא בעצמו הפרי הטוב של החינוך החילוני, בית הספר הראלי בחיפה במקרה שלי, (כל כך טוב שהיה לי כבר בגיל צעיר מספיק שכל לחזור בתשובה, ובלי ספק יש לחינוך שקיבלתי חלק גדול בכך, ואני לגמרי מחזיק טובה לראלי, גם על כך, עד עצם היום הזה) אנסה להשיב על השאלה הזו בקצרה:

הציונות החילונית הייתה תנועה מפוארת מלאת אידאליזם ישראלי ואין ספק שבזכותה החל התהליך של שיבת ציון. אלא שהופיעו בה אור וחושך, טוב ורע, בערבוביה. נשמתה, המוטיבציה הפנימית של הייתה המשיחיות הישראלית במטיבה. הכלי, התודעה, ההכרה, האידאולוגיה – היו מערביים, וממילא לא שלמים ולא מבוררים. אור וחושך שימשו בה בערבוביה.

התופעה של בעלי התשובה בכלל – במובן הרחב של המושג – נקראת בספרים הפנימיים: בירור הניצוצות. כלומר שהיסודות הטובים שהיו בציונות החילונית, (והיו המון כאלה כמובן) יוצאים ממקום גידולם המקורי, מהמסגרת בה התפתחו, ומשרישים את האיכות שלהם על מצע אחר. במקום על המצע המערבי-חילוני – על המצע של תורת ישראל.

המפגש הזה, בין כל מה שהיה טוב בעולם החילוני ובציונות החילונית, עם עולם התורה, הוא הוא שמייצר את האיכות המיוחדת הזו שבאה לידי ביטוי באיילת שקד ובסיוון רהב-מאיר ואצל עוד רבים וטובים (אצלי זה לא כל כך הצליח לצערי). לו היו שתיהן נשארות בעולם ממנו באו, לא היה יוצא מהן הרבה. הן לא היו מגלות את האיכות הזו מתוכן בלי המפגש עם תורת ישראל.

גם העולם הדתי כשלעצמו, לא מסוגל ליצור את הטיפוס האנושי המיוחד הזה שנוצר מהמפגש הזה. ודווקא מתוך המפגש.

או, כמו שאומרים כל זאת חז"ל בדרכם התמציתית: "במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".

(איילת שקד אמנם איננה "דתית", ואיננה חוזרת בתשובה במובן המקובל והצר של המושג, אבל בהחלט במובן הרחב. לולא המפגש שלה עם העולם של הכיפות הסרוגות, היא לא הייתה מה שהיא היום)|