'מחבלים מקבלים תנאים שינון לא מקבל; אין לו זכויות'

לפני כשבוע פרקליטות מחוז מרכז חזרה בה מכל האישומים כנגד ינון ראובני וקטין נוסף שנאשמו בהצתת כנסיית הדור מציון, חברות בארגון טרור ועבירות תג מחיר נוספות. יוכי, אמו של ינון שנאשם בהצתת כנסיית 'הלחם והדגים' מספרת באולפן סרוגים על התנאים הקשים בהם מצוי בנה: "זה לא שייך רק למגזר מסוים, אני פונה אפילו לארגוני שמאל, לכל מי שזכויות אדם חשובות בעיניו, איך יכול להיות שאסיר בישראל מקבל תנאים כאלה מחפירים?"

(צילום ועריכה: אריאל ליבא)

"למחבלים יש יותר זכויות, השב"כ ממשיך להתעלל בינון"

יוכי, אמו של ינון ראובני, מספרת לסרוגים על תנאיו הקשים של ינון במאסר: "ינון נעצר לפני שלוש וחצי שנים, היו לו תנאים של אסירים רגילים, קשים, אך ניתנים לשרוד. כעבור כמה חודשים נפתחו חקירות נוספות ובכתב אישום הנוסף מכניסים את הסעיף של ארגון טרור. פתאום מעבירים אותו לאגף סגור, הוא לא יוצא לקנטינה, לא נפגש עם אף אחד, אין לו תפילות במניין גם לא ביום כיפור".

"אנחנו רואים באגף שם אנשים שרצחו ואנסו ולהם יש טלפונים, אבל לינון הזכות הבסיסית הזאת נלקחה. פעם בשבועיים יש לנו פגישות ל-45 דקות, או אנחנו או אשתו, אז אנחנו מוותרים לאשתו", היא מספרת.

על העבירה בה מואשם בנה אומרת ראובני: "יש פה פגיעה ברכוש, היא חמורה, היא חמורה מאוד, ואנחנו נגד זה בכל דרך אפשרית, ינון יודע שזה לא מקובל וינון הביע חרטה על המעשה. אבל ביום כזה כשאנחנו קוברים מתים צריך להגיד מה זה ארגון טרור. ארגון טרור זה אנשים שקמים ורוצחים אנשים, זה לא קשור בשום דרך לאנשים שבגיל ההתבגרות עשו שטויות של נערים בגיל ההתבגרות. גם הפרקליטות עצמה באישום על הכנסייה הם הגדירו את זה כמעשה פלילי".

"למה אנחנו עומדים שבוע אחרי וזה לא קרה? אין לי תשובות, מה עוד מצפים שיעשו לילד הזה, האם אתם סתם מחפשים להתעלל? האם סתם מחפשים נקמה? יש עונש, בן אדם מרצה את העונש, תנו לו להתחיל חיים חדשים. בפה מלא ינון הביעה חרטה, אבל משום מה אני לא יודעת אם הפרקליטות או השב"כ או האם זה שניהם ביחד ממשיכים פשוט להתעלל בו".

לפני שנה, התחתן ינון בכלא ועדיין נשללת ממנו הזכות להתייחד עם אשתו: "כל אסיר נורמלי מקבל התייחדות עם אשתו כחלק מזכויות אנוש בסיסיות, אצל ינון גם בליל החתונה וגם עד היום הזה הוא לא זכה לזכות הבסיסית הזאת, הם נפגשים דרך החלון".

אמו של ינון מתרעמת על היחס המשפיל שמקבל ינון לעומת מחבלים בכלא הישראלי: "גם אם נעשה השוואה למחבלים וקשה לי עם ההשוואה הזו, מחבלים יושבים בתאים של עשרים שלושים חבר'ה בתוך התא, יש להם וועד שדואג לרווחתם, הם מקבלים המון זכויות שינון לא מקבל, לדוגמה בחוק מופיע תפילות יום השישי למחבלים הם מתקבצים כולם לתפילה ביום שישי, ינון ביום כיפור הוא דיבר עם עצמו וארבע קירות שסביבו".

"אנחנו כולנו מתביישים במעשה ההצתה"

על הצתת כנסיית הלחם והדגים, אומרת יוכי כי "ינון עשה פעולה של נער בגיל ההתבגרות, הוא לא חוזר לסביבה אוהדת ומעודדת טרור, אף אחד לא אומר 'ינון, איזה גבר אתה, כל הכבוד על המעשה'. אנחנו כולנו מתביישים במעשה. 'מודה ועוזב ירוחם', הוא מרצה את העונש תנו לו לרצות את העונש ולצאת בכבוד".

לאחר ששמעה לראשונה על מעורבותו של ינון בהצתה, מספרת יוכי כי "זה היה הלם מוחלט, בכלל זה לא הסתדר לי בהיגיון שינון הוא זה שהיה שם בהצתה. היה לי הרבה שיח עם ינון".

על עברו האישי היא מספרת: "ינון עזב את התיכון כבר באמצע כיתה י"ב והחליט שהוא הולך להיות נער גבעות ואנחנו לא אהבנו את זה בתור אנשי חינוך, בכלל לא, אבל אמרנו לו אם אתה עסוק בבניה, בלבנות את היישובים, בצמיחה, אנחנו נתמוך בך, אבל בשום פנים ואופן אתה לא עסוק במרדפים מול שוטרים ובלעבור על החוק בטח שבטח לא לעשות דברים אסורים".

"נוער הגבעות זקוקים למשפחה ומישהו שילווה אותם"

אמו של ינון אמנם אינה מצדיקה את מעשיו אך אומרת כי "בתפיסת עולם שלי, חבר'ה, נערים, שחיים לבד, בלי הנהגה של מבוגרים, בלי הנהגה של רבנים, בלי אף אחד, ומנהלים מולם כל הזמן מרדפים זה משהוא שמגבה את עצמו כל הזמן, הם מפתחים עוד כעס וזה גולש למעשים אסורים ואין מי שיעצור את זה. עצם המציאות שנערים חיים לבד בסוג של אנרכיה אז בהתחלה אתה חי על הגבול האפור ומפר צו ועוד צו, והשב"כ מנהל מולם מאבק במקום שמשטרת ישראל ותשים אותם במסגרת החוק".

"אף אחד לא באמת מלווה אותם. לא יכול להיות שנערים רוצים להקים יישובים ובסופו של דבר הם עסוקים בהרס. אף אחד לא באמת מלווה את הנערים הללו, רבנים מכל הקשת שלנו יצאו נגדם, גם כשהם היו במצבים מאוד קשים, במקום שמישהו ייתן להם גב, גם אנחנו כהורים, בתחילת הדרך שהיו כל מיני דיונים שהיו עוצרים את ינון ליום".

"אמרתי פעם אחת לעורך הדין; אולי אני לא אשלם ערבות שיישאר שבת במעצר וילמד את הלקח, היום אני מבינה שהם זקוקים לאימא, הם זקוקים למשפחה הם זקוקים שמישהו ילווה אותם".

"אני מרגישה שהנערים שם עברו את הגבולות וניהלו נגדם מאבק וככול שאתה במאבק אתה ממשיך להצדיק את עצמך ואתה כל הזמן צריך להראות כמה אתה יותר צודק וזה רק מביא למקום יותר לא טוב".

"אני חושבת שצריך להתייחס אליהם כמו לחבר'ה שלוקחים סמים או נפלו לכל מיני דברים של גיל ההתבגרות ואז לא נגיע למקומות הקשים האלה של טרור וכל ההגדרות הקשות הללו".