אמנם נושא הגיור הוא מהסוגיות הבוערות ביותר בחברה הישראלית, אבל אם נהיה כנים –  הרי שהמחלוקות לגביו בין גדולי התורה מאפיינת גם נושאים הלכתיים אחרים. השאלה איננה אם קיימות מחלוקות לגבי מדיניות הגיור הנוכחית במדינה, השאלה היא האם עמדות הרבנים החלוקים מבוססות היטב במסורת ההלכה מימי משה רבנו עד ימינו אנו.

הרב דביר הראל, בתגובתו לחוברת של 'גיור כהלכה' שחולקה בשבת האחרונה בבתי הכנסת, ניסה להציג את עמדותיהם של ראשי 'גיור כהלכה' כעמדות לא מבוססות – ובכך למבוכת כולנו חשף דווקא את ערוותו שלו. זכותו. אולם, לעניות דעתי כאשר רב צעיר בוחר לחלוק פומבית על רבנים גדולים כמו הרב רבינוביץ', הרב רא"ם הכהן והרב חיים אמסלם – טוב היה לו לטרוח קודם יותר, ולוודא שהוא עושה זאת מתוך עמדה מבוססת-ידע ומגובה היטב במקורות.

המחלוקת ההלכתית בגיור קטינים מתקיימת בעיקר סביב שני תת-נושאים: האם גיור קטין שלא ישמור תורה ומצוות כדבעי לכשיגדל נחשב זכות לו אם לאו, והאם אי שמירת מצוות מצד קטין שגוייר – מהווה מחאה שיכולה לבטל את הגיור בהגיעו לגיל מצוות.

לגבי המחלוקת הראשונה, בנוסף למה שכתב הרב רבינוביץ' במאמרו – הרי כמוהו סוברים גדולים ושלמים בין הפוסקים. לדוגמה, כותב הרב יהודה ליב גרויבארט, זצ"ל מגדולי הרבנים בתקופתו: "דאף אם לא יקיים המצוות (בהגיעו לגיל מצוות), הוי (הגיור) זכות שנכנס בברית ישראל" (שו"ת חבלים בנעימים, חלק ד', סי' ל). גם הרב משה פיינשטיין כתב שזכות היא לקטן להיות יהודי גם אם לא ישמור תורה ומצוות כדבעי כשיגיע לגיל המצוות – "אף אם לא יתגדלו להיות שומרי תורה, מסתבר שהוא זכות דרשעי ישראל שיש להם קדושת ישראל ומצוותן שעושין הוא מצווה, והעבירות הוא להם כשגגה, (לכן) הוא גם כן זכות מלהיות נכרים" (שו"ת אגרות משה, אה"ע, חלק ד', סי' כו).

גם הרב יהודה הנקין כתב שכאשר ילד מבקש להתגייר, הגיור נחשב עבורו כזכות גם אם מבחינה אובייקטיבית היא נחשבת כחובה: "כתב בשו"ת מהרד"ך בית ט' אות יב, שב-'זכות היא לו', לא אזלינן בתר זכות נפשו אלא בתר רצונו (לא הולכים לפי זכות נפשו אלא לפי רצונו) עכ"ל. עיין שם שלפי זה אפילו אין הגירות לטובת הילד להיות יהודי חילוני, אינו פוגע בזכייתו" (שו"ת בני בנים, ח"ב, סי' לו). וכן היד ארוכה ואכמ"ל.

לגבי המחלוקת בתת-הנושא השני – האם אי שמירת מצוות מהווה מחאה, כתב לא אחר מהאחיעזר: "מאי (מה) שיחלל את השבת ושאר עבירות, אין זה כמחאה על הגירות רק שעבר עבירה כישראל ובוודאי דהוי (שהוא) גר" (שו"ת אחיעזר, חלק ג, סי' כח). וכן כתב הרב מצליח מאזוז "אם יעמוד יהודי למחצה כאביו, דהיינו להאמין באל אחד ולאחוז במקצת מצוות, אבל נכשל בחילולי שבת ונבילות וטריפות, ודאי אין זה בסוג מחאה, כיון שהחזיק עצמו ליהודי ונוהג במקצת מנהגי יהדות" (שו"ת איש מצליח, כרך ג', חלק יו"ד, סי' מב).

וכן כתב הרב רא"ם הכהן וחידש, "משיטת הרמב"ם שלא הביא את דין המחאה בהלכות איסורי ביאה (שם מרוכזים כל דיני הגיור) אלא רק בהלכות מלכים, נראה שהסיבה לבחירתו זו של הרמב"ם היא שאין הוא רואה את המחאה כקשורה לקבלת המצוות אלא לחוסר רצונו של הגר להשתייך לאומה הישראלית." (שבת בשבתו, גיליון 1515, עמ' 5).

אפילו הרב שלמה דייכובסקי, שהרב הראל טורח לציין כי ביקש למשוך את הסכמתו לספר 'זרע ישראל', סבר שגיור קטינים תקף בדיעבד – ואף הוסיף: "גם אם הוריו לא יחנכוהו לשמירת מצוות, וגם אם בגדלותו לא ישמור מצוות, הרי הוא יהודי … יש להעיר שגם אם לא ישמור את כל המצוות בוודאי יקיים חלק מהן – בפרט אלה שבין האדם לחברו. וגם אם אין כוונתו לשם שמים, הרי השכר על קיום מצוות אינו מותנה בכוונה לשם שמים, כך שהגיור זכות בשבילו … טענת האוסרים, כי אי-שמירת המצוות על ידי הקטן בגדלותו נחשבת כמחאה נדחתה … עבירה על מצוות אינה נחשבת מחאה, אלא אם כן מחה בפירוש שאינו רוצה להיות יהודי, ומחאה מסוג זה אינה מצויה כלל וכלל" (תחומין, חלק לג, עמ' 177 – 183). האם את הפסיקה הזו של הרב דייכובסקי שכח הרב הראל להזכיר? או שהוא פשוט לא הכיר?

לגבי גיור בגירים, כבוד הרב הראל מוזמן לסבור כשיטת הבית יצחק ש"קבלת מצוות" היינו כוונה לשמור מצוות בפועל, אבל הוא לא יכול למחוק את פסיקותיהם של גדולי ישראל שסברו וסוברים שמשמעות "קבלת מצוות" לעניין גיור – הינה גיור מרצון ומלכתחילה מתוך ידיעה שביהדות יש מצוות, שכר, ועונש (רשימה מקיפה ומבוססת של הפוסקים הללו ניתן למצוא במאמרי "גיור ללא כוונה לשמור תורה ומצוות כהלכה").

אני לא יודע למה בוער לרב צעיר לנסות ולהקטין את רבני 'גיור כהלכה', אבל יש לי ניחוש די טוב – והוא רחוק מאוד מתחום הגיור.

=======

הרב קלמן פסח (צ'אק) דוידסון הוא ממייסדי "אהבת הגר – בית הדין הבינלאומי לגיור בנשיאות הרב חיים אמסלם". מאמר זה משקף את דעת הכותב בלבד.