"הסרט הראשון שלי – גרסת הבמאי" הוא פרויקט קולנועי של סרוגים בה נראיין בכל פעם במאי על הרגע שבו החלום הופך למעשה. מאחורי כל סרט ישראלי עומדים במאים ובמאיות שהעזו לצעוד את הצעד הראשון – וכאן הם משתפים בכנות על המסע הזה, על התשוקה, ועל המחיר שכרוך בהגשמת חלום.
הסרט הראשון שלך - על מה הוא ואיך הוא נולד?
לסרט הראשון שלי קוראים "אל תשכחי אותי" . הוא נולד בסדנת משחק שהעברתי ובה המשתתפים קיבלו משימה לעבוד על דמות שהם מכירים מהחיים ולהביא אותה לכיתה. ללמוד את המניירות שלה, את הביוגרפיה שלה ואת כל מה שמאפיין אותה. ניתאי גבירץ הביא את ניל, צעיר תמים מלא בכוונות טובות שחזר לארץ אחרי שחווה התמוטטות נפשית במהלך לימודי מוסיקה באמסטרדם ומון שביט הביאה את תום, צעירה צינית ומניפולטיבית שמאושפזת במחלקה להפרעות אכילה. משתי הדמויות האלה נולד הסרט והוא מספר על המפגש ביניהן.
כמה זמן לקח לך לכתוב את התסריט הראשון?
על התסריט עבדנו ביחד מון, ניתאי ואני. עבדנו בעזרת אימפרוביזציות, המצאנו עלילות ואז שלחנו כל פעם את ניתאי האומלל הביתה למחשב כדי שיהפוך את כל זה לתסריט.
אני לא זוכר כמה זמן לקחה הכתיבה. אבל בטח היו מלא דראפטים ומהגשה להגשה השתדלנו לשפר את התסריט.
סינמה שו״ת פרק 33: אסף קורמן - העורך שמוזעק להציל סדרות
יש לך את התסריט ביד, איך יצאת לדרך?
התחברנו ליפעת פרסטלניק מפיקה מנוסה שאוהבת הרפתקאות וביחד הגשנו את התסריט לקרנות (בהמשך הצטרפו ורוניק זרדון מצרפת וקריסטוף פצנהאוזר מגרמניה), נדמה לי שקיבלנו הרבה תשובות שליליות עד שקיבלנו כן אחד וזה כל מה שצריך.
איך היה לעבוד עם שחקנים ולראות אותם מקימים לתחייה דמויות שכתבת?
השחקנים הראשיים ניתאי ומון בעצם יצרו את הדמויות בעצמם ומתוך הדמויות נולד התסריט. ניתאי היה צריך ללמוד הולנדית שבורה בשביל הצילומים כי הדמות של ניל מדברת בשפה מוזרה שהיא שילוב בין הולנדית לעברית ולמד איך לעשות את האצבוע לטובה שעליה הדמות של ניל מנגנת. העבודה על הדמות שלו הייתה מפחידה עבורי כי היא רחוקה מניתאי אפילו בשפה שהיא מדברת. התחלתי להרגיש שמצאנו את ניל רק יומיים לפני הצילומים.המאפרת נורית ברקן עשתה לו טסט איפור ופתאום עם פצעונים וקילופים על הפנים ושיניים פגומות נולד ניל. נורית הייתה ישראלית לשעבר שעבדה בצרפת ובין היתר איפרה באופן קבוע את ז'אן מורו ואת סופי מרסו. נורית חזרה לעבוד מדי פעם בארץ עם במאים כמו אבי נשר וקרן בן רפאל. במהלך הקורונה נורית נפטרה מסרטן בבית חולים במרסיי. אני מאד מתגעגע אליה.
איך זה להגיע לסט ולהבין שזה הסט של הסרט שלך, אתה אחראי, אתה מנווט את כל זה? מה התחושה?
ל"אל תשכחי אותי" קדמו סרטיםקצרים שביימתי בתיכון ובאוניברסיטה, ימי צילום במחלקת הפרומו של קשת בשנות התשעים וסדות טלויזיה שונות-אז זה לא היה הסט הראשון שלי. אני זוכר את התחושה בסט של דרמת הטלוויזיה הראשונה שביימתי בשנת 2000 עם תמר מרום "כוכב זורח מעל הלב"שמה הבנתי שלמרות (ואולי בגלל) הלחץ והבלגן שמסביבי, להיות במאי על סט זה מקום שמרגיש לי טוב ואני אוהב להיות בו.
איך זה היה לראות את החומרים בחדר עריכה?
לראות חומרים בחדר עריכה עבורי זה בדרך כלל חוויה מבעיתה. נדמה לי שפעם ראשונה שהייתי רגוע יחסית בעריכה ונהניתי הייתה רק לאחרונה ב"מקום שמח". אני חושב שזה קרה בגלל הזקנה, משנה לשנה הרבה פחות אכפת לי מה יגידו ואני רק רוצה להתמסר לעבודה ולהנות.
אסף סבן על 'בהסתורה': רצינו להציג מורכבות במקום לשפוט
איך זה הרגיש להראות את הסרט לראשונה לקהל?
נדמה לי שההקרנות הראשונות לסרט היו לאקדמיה וזה מראש חוויה לא כל כך נעימה ומלווה במתח. ההקרנה המהנה הראשונה היתה בפסטיבל טורינו באיטליה. זכינו שם במלא פרסים ומון הייתה לבושה בשמלה מהממת ומוגזמת לגמרי וזה היה כייף.
רם נהריצילום: מיכאל ששון
מה הביקורת או התגובה שהכי הפתיעה אותך על הסרט?
התגובות לסרט היו בין כאלה שזלזלו בסרט לבין כאלה שעפו עליו. והפער הזה הפתיע אותי, בהתחלה הפער הזה ביאס אותי,אבל בסופו של דבר, זה קצת מצא חן בעייני. אחרי שאני גומר לעבוד על פרויקט והוא מוקרן או משודר אני לא צופה בו יותר. לא מתוך החלטה מודעת אבל ככה יוצא. אז אם מישהו אומר לי או כותב שפרויקט שלי הוא מעפן אני מאמין לו ואם מישהו אומר לי שהוא אוהב אני מאמין גם לו.אין לי מושג אם מה שעבדתי עליו הוא טוב או רע.
איזה דבר אישי או חוויה שלך ניסית להעביר דרך הסרט הזה?
הסרט לא מספר סיפור אישי מהחיים שלי אבל איכשהו הוא כמו כל שאר הפרויקטים שעשיתי מעין קומדיה רומנטית שחורה עם אלמנטים ריאליסטים שלא תמיד ברור לצופים האם הם אמורים לצחוק או לבכות. זה מה שאני אוהב לעשות.
איך הסרט הראשון הזה שינה אותך כבמאי?
אין לי מושג אם "אל תשכחי אותי" שינה אותי כבמאי. אני זוכר במהלך העשייה את תחושת החופש של יצירה בלי גוף שידור שאני צריך לדפוק לו חשבון. אני משתדל להמשיך לקחת סיכונים ולא ללכת על בטוח כדי שלא ישעמם לי.
תגובות