סינמה שו"ת פרק 33: אסף קורמן, במאי ועורך מהבולטים בתעשייה, מתארח לשיחה על קולנוע, טלוויזיה, אימה ועל המלחמה היומיומית בחדר העריכה.
מי שערך סרטים כמו 'המשגיחים', 'מי מפחד מהזאב הרע' וסדרות כמו 'שבאבניקים', 'רצח בים המלח' ו'טהרן', ומי שביים את את לי לילה, אינדל ונורמלי, מדבר בכנות על המקצוע שהפך אותו לכתובת כשפרויקט מסתבך.
אסף קורמן בפרק 32 של סינמה שו"ת
להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים - לחצו כאן
העורך שמוזמן "לעשות סדר" כשדברים לא עובדים
קורמן מספר על ילדות בבית ספר דמוקרטי ביפו, על ההחלטה לוותר כמעט על כל מקצוע חוץ מקולנוע ומוזיקה, ועל הדרך שעברה דרך קמארה אובסקורה ומנשר אל חדרי העריכה של פסטיבל קאן.
הפיצ׳ר הראשון שערך היה של הבמאי משה מזרחי, זוכה האוסקר, חוויה שהוא מתאר כבית ספר חד פעמי. משם נבנה רצף מרשים של סרטים שהגיעו לקאן, ובמקביל הלך והתבסס שמו כעורך שמוזמן “לעשות סדר” כשדברים לא עובדים.
בשיחה הוא מסביר למה עריכה היא שלב שלישי וקריטי ביצירה, אחרי הכתיבה והסט, ואיך לפעמים כל מה שנשאר הוא “להפוך את הדפקט לאפקט”. לדבריו, הבעיה החוזרת ברוב הפרויקטים היא טון לא מפוענח. כשלא ברור מה הנימה של הסדרה, הכול מתערער, מהקצב ועד המוזיקה. התפקיד שלו, לא פעם, הוא לדייק את הטון ולבנות מחדש את השפה של היצירה מתוך מה שכבר צולם.
“את השחקן אי אפשר להחליף בעריכה”
קורמן מדבר גם על הליהוק כנקודת אל חזור. “את השחקן אי אפשר להחליף בעריכה”, הוא אומר, ומסביר למה מבחינתו ליהוק הוא ההכרעה הדרמטית ביותר בתהליך. כבמאי שמגיע מחדרי העריכה, הוא מחפש שחקנים ורסטיליים שמסוגלים להשתנות, כדי שבחדר העריכה יהיו לו אופציות אמיתיות לעבוד איתן.
על אהבתו לקולנוע אימה הוא מספר בהתלהבות. מהתבגרות אובססיבית על מדפי האימה באוזן השלישית ועד גילוי הקולנוע הצרפתי והארט-האוס, הוא רואה חיבור בין שני הקצוות. מבחינתו, אימה טובה חייבת להיות אלגוריה על משהו אמיתי. “אי אפשר להפחיד באמת אם זה לא מפחיד גם אותך”, הוא אומר, ומגלה שהוא ואשתו השחקנית לירון בן שלוש עובדים בימים אלה על סדרת אימה חדשה.
חלק משמעותי בשיחה מוקדש ליצירה האישית שלו כבמאי. את לי לילה, הסרט שכתב יחד עם לירון בן שלוש, נולד מתוך סיפור משפחתי ומהשאלה מה היה קורה אילו נשארה לטפל באחות עם מוגבלות שכלית. הסרט, שעסק בגבולות האמהות והקרבה עד מחיקה עצמית, הפך להצלחה מפתיעה עם כ 70 אלף צופים בישראל וסבב פסטיבלים בינלאומי. קורמן מתאר את התהליך כצורך לספר סיפור שלא נתן להם מנוח, ואת הקתרזיס שהיה חשוב לו להשיג גם בתוך נושא קשה.
לצד הקולנוע, הוא מסביר מדוע בשנים האחרונות עבר להתמקד בטלוויזיה. שלושה ילדים בבית והמציאות הכלכלית בישראל הופכים יצירת קולנוע באורך מלא למהלך כמעט בלתי אפשרי. בטלוויזיה, לדבריו, יש גם התכנות כלכלית וגם מרחב יצירתי רחב. השנה עבד על פרויקטים מגוונים, מאטי של חגי לוי, דרך שבאבניקים עונה שלוש ועד לא קרה כלום של שירלי משיוף.
לאורך כל השיחה נוכחת תשוקה עמוקה לעשייה. בין אם כעורך שמוזעק לכבות שריפות, כבמאי שמחפש היתוך בין ז׳אנרים, או כיוצר שמאמין באימה כאלגוריה למציאות, קורמן מתאר מקצוע שהוא מלחמה על כל ביט. מלחמה שבסופה, אם הכול עובד, נולד משהו חדש לגמרי.
תגובות