שנים אני מתפללת במניין אשכנזי, על אף שאני מרוקאית משני הצדדים. לא מתוך קטע של "להשתכנז", פשוט משהו בחיבור בין הקצוות השונים תפס לי את הלב ובעיקר גרם לי (כמעט) לשכוח את אותם הסלסולים הארוכים והצלילים שמאפיינים כל כך את התפילות של יהדות מרוקו. לקראת סיום החורף ואיתו גם סיום שירת הבקשות הלכתי לקונצרט האחרון לעונה של התזמורת האנדלוסית שאירחה את ישי ריבו, אמיל זריהן ואמנים נוספים. במטרה להתחבר קצת לשורשים וללמוד על הורמוניה אמיתית ומסורת.

החלק הצעיר בנינו ודאי מרים גבה לחיבור המילים קונצרטים, תזמורת ואנדלוסית שנשמעות מיושנות ל2018. והוא לא טועה, אבל מפסיד משהו גדול יותר בין השורות- ישן זה משובח לפחות כשמדובר ביין או במוזיקה. למרות שחדשנות אפשר למצוא גם במופע הזה, תלוי מאיזה זווית של ריבו אתם מסתכלים.

תוכו רצוף אהבה בלבוש חדש 

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2018/03/20180312_214237_001.mp4]]]

הדבר שהכי תפס אותי באופן אישי בכל המופע הזה- היה ההרמוניה המופתית. החל מהחיבור המוזיקלי שנשמע היטב בין כל עשרות הנגנים בתזמורת האנדלוסית אשדוד(שאפילו אתגרו את עצמם וניגנו בישיבה ובסדר הקרוב למסורת העתיקה) ועד לחיבור המפתיע בין המזרח למוזיקה הישראלית, בין שירת הבקשות ללחנים והשירים חדשים.

במופע הזה לקחה על עצמה התזמורת האנדלוסית אתגר לא קטן. להכיר לקהל הישראלי את מסורת שירת הבקשות העתיקה, על ידי שילוב בין פייטנים ותיקים כמו אמיל זריהן ומני כהן לבין הזמר והיוצר ישי ריבו שמביא מצד אחד פרשנות ישראלית חדשה ותואמת ל2018 ומצד שני מביא איתו גם חיבור עמוק ואמיתי למקורות.

היוצר יגל הרוש בקטע נגינה מיוחד:

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2018/03/20180312_215423_001.mp4]]]

מנהג שירת הבקשות המוכר בקרב יהודי מרוקו ועדות המזרח, מתקיים בשעות הקטנות של הלילה במהלך חודשי החורף ומגיש בתוכו אוסף פיוטים ומזמורי תהילים העוסקים בהודיה, געגוע לארץ ישראל, שירי שבת ועוד. מה שבעצם יוצר מופע מגוון מבחינת תוכן ומוזיקה, עוד לפני שמכניסים את הבונוס הגדול שהכניס ריבו למופע.

מעבר לכל הפיוטים והשירים מהמקורות, ישי ריבו ביצע במופע בליווי מיוחד של התזמורת האנדלוסית גם את להיטיו המוכרים מהאלבום הראשון: "תוכו רצוף אהבה" ו"אהלן וסהלן" שמקבלים חיים חדשים עם כל הנגנים שמלווים בנגינה חיה ועשירה את השירים המוכרים והופכים אותם ליצירה ופיוט מודרני של ממש.

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2018/03/20180312_212348_001.mp4]]]

מילה לסיכום: לאורך כך המופע הרגשתי היטב את הרצון להביא משהו חדש ומרענן, אך בשורה התחתונה הפחד לפגוע או לקלקל חלילה בישן והמשובח התעלה על הרצון והביא מופע עם נגיעות של חדשנות מאופקת- דבר שהוא לא רע בכלל, אבל גם לא פורץ גבולות.

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2018/03/20180312_211750_001.mp4]]]