ביקורת סרטים: 'הפנתר השחור'• עולם מנותק ומחובר דמיוני ואמיתי

הפנתר השחור, כמו שאר גיבורי העל הישנים והחדשים, בא מעולם שמחד יש בו ניתוק מוחלט מכל מה שהוא מציאות ומאידך, מצליח לגעת בצופה שנהנה מיכולות הדמיון אך נהנה גם, או שלא, מהחיבור לעולם המוכר בו הוא חי

06.03.18 13:45  י"ט באדר תשעח
'הפנתר השחור'• לא לחובבי גיבורי-על בלבד
  (צילום: Matt Kennedy | Marvel Studios 2018)

ביקורת סרטים: 'הפנתר השחור'

מעולם לא הייתי מחובבי הקומיקס, בוודאי לא ז'אנר הקומיקס של גיבורי העל. גם לא כשהייתי ילד. אך אני מכבד את חובבי הז'אנר הזה ויודע, עוד לפני שצפיתי בפנתר השחור, שזה ז'אנר של עולם שיש בו לא רק צבע ומתח ודמיון רב, אלא גם עומק והרבה אנושיות שפשוט מתרגמת את עצמה לשפה בדיונית.

בכל זאת, בתחילת הסרט ישבתי בחשש מה ובתחושה שנקלעתי לסרט שאני צופה בו רק כי כל כך הרבה אנשים צפו בו (תוך ימים מספר הוא הפך לשובר קופות בארה"ב). לשמחתי ולהפתעתי, נהניתי מהסרט מאד. צחקתי, התרגשתי, התחברתי.

הפנתר השחור

ציון כללי
לסרט

מדד
הצניעות

למה תכה
רעך

מי ומי
ההולכים

הסרט מבוסס על ספרי הקומיקס של סטן לי וג'ק קירבי. בלב ליבה של אפריקה שוכנת ממלכה הנסתרת מעין כל, 'ווקנדה'.ווקנדה השחורה פיתחה עם השנים טכנולוגיה מדהימה שמאפשרת לה להיות מדינה חזקה, נסתרת ומשגשגת. הסרט נפתח במותו של המלך ובהכתרת בנו, טאצ'לה.



טאצ'לה, שבעצם מוכתר להיות הפנתר השחור הנוכחי, נאלץ להיאבק באויבים מבחוץ וביתר שאת, באויב שחדר פנימה שמתיימר להיות הפנתר השחור האמיתי ומאיים על כס המלכות ועל אופייה של ווקדנה כולה. לכאורה, כל המוטבים צפויים והסוף ידוע מראש.

מלך טוב מול מלך רע, כוחות על בלתי מנוצחים שנתקלים בכוחות על בלתי מנוצחים, טכנולוגיה מטורפת שיכולה להרוס את העולם ובסוף לא, רגע של משבר שבו הרע כמעט מנצח וכמובן, סוף טוב.

אז איך הצלחתי ליהנות כל כך? שתי סיבות. האחת היא, שעל אף המוטיבים הצפויים, העלילה משלבת מספר אלמנטים שעושים את הכל למורכב יותר, בצד של הטובים יש גם רוע ולא מעט טעויות אנוש והצד של הרע (מלבד האיש הלבן הרע בסרט שהוא כמובן רע מוחלט) מתגלה כצד מורכב שיש בו כאב, תחושת נטישה ושייכות אמיתית לכתר וממילא טענה מוצדקת למלכות.

כמו כן, המלך הרע לכאורה, רוצה לנהל מלחמת צדק עולמית עבור השחורים המדוכאים באשר הם ולכן יש משהו יותר עמוק בהתנהלות שלו.

הסיבה השנייה היא שאז מה. אז מה אם כל המוטיבים צפויים מראש. זה לא חייב לפגוע בחוויית הצפייה. וחוויית הצפייה כאן היא עשירה, החל מהאפקטים הרבים, המוסיקה היפהפייה, הצבעים, התלבושות המגוונות, העולם הקסום רב המסורת והטקסים שנבנה באמצעות מדיות קולנוע חדשות וישנות וכלה במשחק.

מדובר כאן בקאסט שחקנים ושחקניות מרשים ומנוסה שמצליח לרגש ולהביא אל המסך דרמות אנושיות רבות קונפליקטים, הומור וסערות בצורה כזו שבקלות ניתן לשכוח שמדובר בכלל בעולם בדיוני. והנקודה הזו מתחברת לנקודה אחרת שהצליחה לחבר אותי לסרט. ההשקה לעולם העכשווי.

ווקדנה זו אמנם ממלכה בדיונית שמתנהלת כעולם סגור אך בו בעת מקיימת יחסי גומלין עם העולם סביבה. העולם שלנו. ובשל כך, מלך ווקדנה, הפנתר השחור, מוצא את עצמו עסוק בקונפליקטים בהם עסוקים מנהיגים מערביים, כמו למשל סוגיית הפליטים. סוגיה שמיד תגרום לצופה הישראלי לתהות על הדומה והשונה. אך לא רק לצופה הישראלי.

בין השאר הפנתר השחור נוגע בסוגיית האיש השחור בכלל בעולם ובנושאים כמו דיכוי, חרות ועבדות, מהפכות לאומיות ותודעה חברתית בינלאומית. כן כן. עד כדי כך. אני חושב שהקונפליקט המרכזי של טאצ'לה, האם לפתוח את ווקדנה לחיבור יותר עם העולם שבחוץ, הוא סוד הקסם או הנפילה של סרטי הז'אנר הבדיוני הזה: סוד ההצלחה תלוי ביכולת להיות מחוברים וקשורים לעולם האמיתי שבחוץ, באמצעות קונפליקטים דומים למשל וביחד עם זאת להישאר רבי קסם, מעוף ודמיון. כאן זה מצליח.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
תגובה אחת מיין לפי
1
התקשר לי מאוד ליהדות ולעמי
ש | 07-03-2018 11:11
הן מבחינת הסתגרות ופתיחות בעולם משנה אומת חדשות ושיטוף טכנולוגי מדינה שיש רצון שתהיה מציאות של מענה לנרדפים ולמושפלים שושלת המלכים והחיבור לאדמה ראייה כללית עולמית של אומה פרטית