חתן פרס נובל לשלום, אלי ויזל, הלך בשבת לעולמו בגיל 87 לאחר מחלה קשה.

ויזל נולד ברומניה בשנת 1928, ושנת 44' נשלח לאושוויץ שם נספו אמו ואחותו. אביו שרד במחנה, אך נספה בצעדת המוות. ויזל ושתי אחיותיו שרדו המלחמה.

לאחר השואה, למד פילוסופיה באוניברסיטת סורבון בפריז, וכתב עבור עיתונים צרפתים וישראלים בעברית ובצרפתית. רק לאחר שנים רבות החל לכתוב את זכרונותיו על השואה, בספר 'והעולם שתק' ביידיש, שיצא גם בצרפתית בשם 'הלילה'. בשנת 56' היגר לארה"ב והחל בפעילות ציבורית להנצחת מורשת השואה, והפך לדמות המרכזית והמוכרת ביותר בארצות הברית בתחום זה. ויזל עודד ניצולי שואה אחרים לספר את סיפוריהם, ופרסם בעצמו למעלה מ-40 ספרים.

בשנת 86' הוענק לו פרס נובל לשלום בעקבות פעילותו למען ייזום והקמת מוזיאון השואה הלאומי של ארצות הברית ופעילותו בועדה הנשיאותית לזכר השואה. את רוב רווחיו מהספרים שכתב, הוא חילק דרך "קרן אלי ויזל לאנושיות". בין היתר הקימה קרן ויזל את "בית ציפורה" – מרכז לימודים והזנה לאוכלוסייה האתיופית בקריית מלאכי ובאשקלון ע"ש אחותו שנספתה באושוויץ. כשהתפוצצה פרשת ההונאה של ברנרד מיידוף, התברר כי גם "קרן אלי ויזל לאנושיות" הייתה בין הנפגעים בפרשה זו, וכי איבדה בהונאתו של מיידוף כ-15 מיליון דולר, כמעט כל הונה.

 

ויזל זכה לעיטורים האזרחיים הגבוהים ביותר בארצות הברית: מדליית החירות הנשיאותית (1992), מדליית הזהב של הקונגרס (1985), וכן זכה בעיטור נשיא מדינת ישראל לשנת 2013.

טרם נמסר מועד הלוויתו.