נשים שקוראות מגילה לא יברכו "על מקרא מגילה"?

בימים אלה רואה אור ספרו החדש של הרב יוסף צבי רימון על פורים – ספר הלכתי מקיף, בעל 480 עמודי צבע מושקעים ומהודרים, המתייחס לכל הסוגיות הקשורות לחודש אדר, מפורים קטן, דרך ארבע פרשיות וכלה במצוות יום הפורים – משלוח מנות, מקרא מגילה, מתנות לאביונים והסעודה.

הלימוד בספר מתאים גם למי שאינו בקי בלימוד ראשונים ואחרונים, ונותן מראי מקומות טובים למי שרוצה להרחיב בלימוד. עם זאת המחבר נותן את כל הודעות ונמנע על פי רוב לכתוב הכרעה ברורה או פסיקה מוחלטת כיצד יש לנהוג הלכה למעשה – מה שיכול לגרום לחוסר ודאות אצל הקורא. בסוף הספר הוסיפו המחברים מגילת אסתר ונוסח תפילת ערבית לליל פורים (לפי כל הנוסחים) לתועלת הקוראים והמעיינים.

להורדת דוגמה מתוך הספר פורים – הלכה ממקורה, לחצו כאן

אחת הסוגיות בהן עוסק הרב צבי רימון, היא קריאת המגילה לנשים, ובעיקר הברכה אותה מברכות הנשים המבקשות לצאת ידי חובה. בעוד בקריאה של גברים, הברכה הפשוטה היא "על מקרא מגילה", מסתבר כי בקריה של גבר שכבר יצא ידי חובה לאישה, או בקריאה של אישה, יש שינוי בברכה.

כדרכו, סוקר הרב רימון את כל הפוסקים שדנו בסוגיה, ומחלק אותן לשיטות שונות (בסוף כל פרק בספר ישנה טבלה המסדרת את הדעות ואת המסקנות).

(פרק מתוך הספר, פורים – הלכה ממקורה)

כיצד מברכת אשה הקוראת את המגילה?

הראבי״ה (ב, תקסט ד״ה ונראה לי) פוסק כשיטת בה״ג, ולאחר מכן כותב: ונראה לי דנשים מברכות על משמע מגילה ואפילו אי קרו לה לעצמן.

כלומר, בעוד איש שקורא את המגילה מברך ״על מקרא מגילה״, אשה שקוראת את המגילה צריכה לברך ״על משמע מגילה״, שכן חובת האיש היא לקרוא את המגילה ואילו האשה חייבת רק בשמיעת המגילה ולא בקריאתה.

וכך פוסק הרמ״א (שם): אם האשה קוראה לעצמה, מברכת לשמוע מגילה, שאינה חייבת בקריאה. כשיטה זו הכריעו רוב הפוסקים האשכנזים (משנה ברורה ס״ק ח; הרב טיקוצ׳ינסקי, לוח ארץ ישראל; הרב אלישיב, הליכות והנהגות עמ׳ 14-15).

אולם לדעת הגר״א (מעשה רב, רמו) ורוב הפוסקים הספרדים (פרי חדש ס״ק ב; כף החיים ס״ק יח—יט; הרב עובדיה יוסף, שו״ת יביע אומר א, או״ח מד; מקור חיים השלם (הרח״ד הלוי) ה, עמ׳ 353) גם אשה מברכת ״על מקרא מגילה״.

טעמם הוא שרבים סוברים שחיוב הנשים שווה לחיוב הגברים,42 ואף אם יש פער בין החיובים, אין לשנות את נוסח הברכה שתיקנו חכמים על מצווה מסוימת גם כאשר יש פער מסוים בהגדרת החיוב. למעשה, כך או כך יוצאים ידי חובה (אשל אברהם (בוטשאטש) תרצב, ד״ה ואם מברך; שו״ת שלמת חיים או״ח שעג.

איש הקורא לנשים

באופן כללי, מי שיצא ידי חובת מצווה מסוימת, וכעת הוא מוציא אחרים ידי חובת אותה מצווה, יכול לברך את ברכת המצוות אף שהוא עצמו כבר קיים את המצווה (ראש השנה כט.; רמב״ם ברכות א, י). הטעם לכך הוא ש״כל ישראל ערבים זה לזה״, דהיינו כל אדם מישראל הוא כעין ערב לקיום המצוות של חברו, וכשם שהערב יכול לפרוע את חובו של חברו, כך הוא יכול לברך את ברכת המצוות עבור חברו (ריטב״א שם ד״ה תני אהבה).

לאור זאת כותב התשב״ץ קטן (קעו), תלמידו של המהר״ם מרוטנבורג: ומי שקורא את המגילה לחולה או ליולדת צריך לברך לפניה ולאחריה אף על פי שכבר יצא ידי חובתו בבית הכנסת, כדאמרינן כל הברכות כולן אף על פי שיצא מוציא.

דהיינו, מי שקורא את המגילה לנשים יברך את ברכות המגילה לפני הקריאה ולאחריה, אף שהוא עצמו יצא כבר ידי חובתו, וכך פוסק השולחן ערוך (תרצב, ג).

עם זאת, המגן אברהם (תקפה, ס״ק ג) כותב שאם מי שיוצא ידי חובת המצווה כעת יודע לברך — עדיף שהוא עצמו יברך. משום כך, המנהג למעשה הוא שאחת מן הנשים ששומעות את המגילה מברכת את ברכות המגילה ומוציאה את חברותיה ידי חובת הברכות, ולאחר מכן קורא האיש את המגילה ומוציא את הנשים ידי חובתן (לוח ארץ ישראל; הרב אלישיב, הליכות והנהגות עמ׳ 19).

 סיכום

נשים חייבות בקריאת המגילה כיוון שגם הן היו חלק מנס הפורים. לדעת כמה מן הראשונים, חיובן של הנשים שווה לחיובם של הגברים, אך לדעת בה״ג (כפי שהסביר הרא״ש), גברים חייבים בקריאת המגילה, בעוד נשים חייבות רק בשמיעת המגילה. הכרעת השולחן ערוך אינה ברורה, אולם הרמ״א פוסק כדעת בה״ג.

לאור זאת פוסק הרמ״א, שאשה הקוראת את המגילה (או איש שקורא את המגילה לנשים) מברכת ״לשמוע מגילה״ (ולא ״על מקרא מגילה״), וכך פוסקים המשנה ברורה ואחרים. אולם לדעת הגר״א והרב עובדיה יוסף, גם נשים מברכות ״על מקרא מגילה״ (כדעת שאר הראשונים, הסוברים שרמת חיובן שווה לרמת החיוב של גברים, או מפני שצריך להיות נוסח אחיד לברכה על המצווה). למעשה, כך או כך יוצאים ידי חובה.

איש שקורא את המגילה לנשים והוא עצמו יצא כבר ידי חובה, יכול לברך את שלוש הברכות שלפני הקריאה ולהוציא את השומעות ידי חובתן. אולם עדיף שאחת הנשים תברך בעצמה ותוציא את חברותיה בברכות, וכך המנהג למעשה. בסיום הקריאה, לדעת הרב עובדיה יוסף אחת הנשים תברך ״הרב את ריבנו״, ולדעת הגרש״ז אויערבך לא תברך, משום שאין לומר ברכה זו ללא מניין גברים.