הבינה המלאכותית כבר כותבת סיפורים, מייצרת שירים ומציעה חרוזים מדויקים בלחיצת כפתור – אבל האם זה אומר שגם תפקיד הסופר בדרך להיעלם?
פנינו לשלוש דמויות בולטות בעולם הספרות והשירה בישראל – מירון ח. איזקסון, רפי וייכרט ורן יגיל, כדי לשאול את השאלות שמעסיקות לא מעט יוצרים: האם AI יכול להחליף חוויה אנושית, והאם לגיטימי להיעזר בו בתהליך הכתיבה?
"הכאב האישי לא ניתן להעתקה"
על נקודה אחת שלושת היוצרים מסכימים די מהר: שירה וספרות נולדות מחוויה אנושית, לא מאלגוריתם. לא מהיכולת לייצר טקסט, אלא מהזיכרון, מהכאב ומהחיים עצמם.
הסופר רן יגיל מסביר שהכאב האישי או הזיכרון הפרטי הם אלה שמבדילים שיר אחד מאינספור טקסטים אחרים. "הכאב או הזיכרון הפרטי הם מה שהופכים שיר למיוחד", הוא אומר, ומוסיף שגם אם מחשבים יכולים להיות מתוכנתים לגעת ברבדים רגשיים מסוימים, "הבעיה מתחילה כשמחליפים את החוויה האישית".
מקוריות בלי פחד – אין דבר כזה
פרופ' רפי וייכרט מחדד את הדברים עוד יותר ומטיל ספק ביכולת של בינה מלאכותית לייצר מקוריות אמיתית. בעיניו, מחשב אולי ידע לחקות שירים שנכתבו על גירושי הורים או על אובדן, אבל בלי הכאב שנשאר עם האדם לכל חייו – מדובר בעבודה טכנית בלבד. "זאת לא שירה חשובה", הוא קובע.
לדבריו, יש תנאי בסיסי אחד שבלעדיו אין שירה: פחד. "מה שלא מפחד להזדקן ולמות – לא יכול לכתוב שירה אמיתית", הוא אומר.
טביעת אצבע נפשית
הדיון, מבחינת פרופ' מירון ח. איזקסון, חורג מעולם הספרות בלבד. הוא מזהיר מפני תהליך עמוק יותר, שבו בני אדם מתרגלים למסור שיקול דעת לגורם חיצוני – לא רק ידע, אלא גם הכרעות.
"כשזה חודר ליצירה הספרותית, אנחנו מצמצמים את האותנטיות שלנו". לדברי איזקסון, לכל אדם יש "טביעת אצבעות נפשית" – קוד ייחודי שנוצר מתוך חיים, זיכרון וקשר. זהו משהו, הוא מדגיש, שלא נוצר כשחוויות עוברות דרך בינה חיצונית.
"זה בעיקר מעורר ריחוק"
למרות היכולת הטכנולוגית המרשימה, עצם העובדה שבינה מלאכותית כבר "כותבת שירה" לא מעוררת אצל היוצרים התפעלות. להפך.
"זה יוצר אצלי תחושת זרות ואפילו דחייה", מודה יגיל. וייכרט אומר בפשטות: "שישתעשעו. זה בסדר. אבל שלא יטענו שמה שנכתב הוא שיר".
אז למה הם לא באמת מפחדים?
למרות הביקורת, אף אחד מהשלושה לא מרגיש שמעמדו נמצא בסכנה מיידית. "שירה היא אורח חיים, לא מקצוע", מסביר יגיל. "ולבינה המלאכותית אין אורח חיים".
וייכרט מוסיף בקריצה: "אני אהיה מודאג ביום שמחשב יעמוד בפתח הבית שלי, ינגב רגליים וייתן נשיקת לילה טוב לבת שלי. עד אז – אני רגוע".
איזקסון מסכם אחרת: "אני לא מודאג כמשורר, אלא כאדם. מייצרים היום המון חומר – אבל פחות עומק".
קו אדום, אמצע הדרך – או כלי עזר
גם בשאלה האם להשתמש בבינה מלאכותית באופן אישי, אין עמדה אחת.
וייכרט מציב קו אדום ברור: "לא שוקל ולא אשקול שימוש בבינה מלאכותית". יגיל, לעומתו, אינו פוסל שימוש מבוקר: "נעזרתי בה בלמידת שפות. השאלה היא לא אם – אלא איך". איזקסון נמצא בעמדת ביניים: "אפשר להיעזר, אבל בלי למסור לה שיקול דעת ערכי ורגשי".
העצה ליוצר הצעיר
דווקא בעידן שבו הכול נגיש ומהיר, ההמלצה שלהם פשוטה להפתיע: לקרוא, להתרגש ולחיות.
"להשתמש בטכנולוגיה כאמצעי, לא כמטרה", אומר יגיל. וייכרט מודה שהוא מסתדר מצוין בלי רשתות חברתיות ובלי AI. ואיזקסון מסכם: "לקרוא ספרות טובה, להכיר את התנ"ך, לא לזלזל בצורה – אבל גם לא לשכוח את התוכן".
הדבר ש-AI לא יוכל לכתוב
בעידן שבו הכול נוצר בלחיצת כפתור, נדמה שהגעגוע לאנושיות רק מתחזק. ספר טוב, שיר שנוגע באמת, מילה שנכתבה מתוך חיים – הם אלה שממשיכים להחזיק את עולם התרבות. ועל זה, מסכימים כאן כולם, כנראה שלא יהיה תחליף.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים