יאיר צנגן (26), הוא פסנתרן, כותב ומלחין ירושלמי, דתי-לאומי. בצבא שירת כלוחם ומפקד בשריון, נבחר למפקד טנק מצטיין, וכיום הוא מפקד טנק במילואים. במלחמת חרבות ברזל צבר מעל 250–300 ימי מילואים כלוחם פעיל. לצד כל אלה, הוא מצא זמן גם כדי ליצור שיר מקורי מיוחד, שנולד בזכות ביקור אצל חברים שנפצעו קשה בלחימה.
האזינו לשירו של יאיר צנגן – "מי יכול לאלה":
לצד התפקיד הצבאי-טכני, צנגן עסק בפלוגה גם בחינוך ומורשת קרב, ובשאלות של חיבור בין אנשים מרקעים שונים. הוא בוגר בית הספר "רימון", וכיום סטודנט לפסיכולוגיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. הוא מופיע כפסנתרן וזמר, וכותב שירים עבריים בסגנונות רוק אלטרנטיבי, אינדי ופסנתר-סינגר-סונגרייטר, עם השפעות מרוק ישראלי.
השיר שנולד משתיקה וכאב
"מי יכול לאלה" נולד מתוך נסיעה אחת בין בתי חולים, באמצע חופשה קצרה מסבב מילואים בלבנון, אחרי שארבעה חברים קרובים של צנגן נפצעו קשה בלחימה. יום אחרי הפציעה הוא נסע מבית החולים בלינסון לרמב"ם, נכנס לחדרים שבהם חבריו שוכבים מורדמים, מחוברים לחבישות וצינורות, וחש כאילו גם הוא שוכב שם איתם – על האדמה הרועשת אחרי הפגיעה, על האלונקה, במסוק, במסדרונות בית החולים.
הנסיעה חזרה הביתה הפכה לרגע שבו הלב מסרב להירגע, ואז – שתיקה מול הפסנתר. מתוך השקט הזה יצאה מנגינה, אחר כך מילים. כך נולד שיר שהוא גם צעקה וגם תפילה, עם מסוק שמטרטר, כאוס, כאב ותקווה, אבל גם חיפוש אחר שקט מסוג אחר: השקט של הגוף הפצוע, של מי שיושב לידו ושותק – "וידום אהרון" – והשקט העמוק שבו משהו חדש נולד בעל כורחנו, רגע לפני ואחרי חיים ומוות.
מתוך השאלה שאין לה תשובה, צנגן מציע אפשרות אחרת: "לראות פוטנציאל להרבה אור, והרבה צחוק ותקווה ורוך בין איש לרעהו, וראיה של הטוב שישנו גם פה, באדמה הרועשת הזו שלנו".
מוזיקה ומילים על התפר
הטקסט יושב על התפר שבין חוויית הקרב לבין שאלות על אמונה, גוף ונפש; בין האדמה הרועשת לבין האפשרות שדווקא שאלות בלי תשובה מחזיקות בתוכן הרבה אור, צחוק, תקווה ורוך בין אנשים.
כתב היד שעל העטיפה ובקליפ המילים מבוסס על כתב ידו של סרן איתן פיש הי"ד שנפל בקרב בעזה במלחמת חרבות ברזל. יהי זכרו וזכר כל הנופלים במלחמה ברוך, ושיהיה השיר הזה לזכרם. מי יכול על אלה.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים