שוברות מוסכמות – החברה המוסלמית של ממלכת אל-אנדלוס, במיוחד תחת שלטונו של עבד אל-רחמן השלישי ובנו אל-חכּם השני (המאה ה-10), התאפיינה בפריחה תרבותית יוצאת דופן. בתוך חצרות קורדובה, עיר הבירה המלכותית, פעלו גם נשים משכילות רבות, שבניגוד לדימוי הרווח של נשים מוסלמיות בימי הביניים, לקחו חלק פעיל ביצירה האינטלקטואלית והניהול המנהלי של התרבות. תרבות שעקבותיה באים לידי ביטוי גם כיום.

הדמות הבולטת ביותר היא "לובנה מקורדובה" – משוררת, מלומדת ואשת ספר, שפעלה תחת שלטונו של אל-חכּם השני. לובנה הייתה לא רק סופרת אלא גם ראש צוות הסופרים והמעתיקים של הספרייה המלכותית שבנה אל-רחמן, שנחשבת לאחת הגדולות והחשובות בעולם העתיק דאז. היא שלטה בשפות רבות, בהם ערבית, יוונית ולטינית, ועסקה בתרגום, כתיבה והעתקה של כתבים פילוסופיים, מתמטיים ורפואיים. מתיאורים בני התקופה עולה כי הייתה אשת אשכולות מבריקה שגברים למדו ממנה והעריצו את חכמתה. נודעה כדמות המשכילה ביותר בחצר המלך.

קורדובה והשכלת נשים בימי הביניים

נשים נוספות שפעלו בבירה קורדובה של הח'ליפות האנדלוסית היו – "סעידה מקורדובה" – מתמטיקאית ואסטרונומית שפעלה לאחר תקופת לובנה. לימדה באקדמיה ונחשבה לאוטוריטה בתחומה. עאישה בת אחמד – כתבה שירה וספרות מוסרית-דתית, וגם עסקה בבלשנות.

שוברות מוסכמות
צילום: WH_Pics / Shutterstock

בצוותא עם אלה פעלו ולאדה בת אל-מסתכפי – בתו של הח'ליף אל-מסתכפי, חיה ופעלה בקורדובה, נודעה בסלון הספרותי שלה ובשירה נועזת ועצמאית. חפצה בת אל-חכּם – פעלה ככל הנראה בגרנדה השכנה, וכתיבתה עסקה באהבה, רגש ומחשבה חופשית. זהרא בת מוחמד – ככל הנראה פעלה במקביל להקמת העיר המלכותית האגדית מדינת א־זהרא ("העיר הזוהרת" שנבנתה ב-936 לספירה), תפקידה המדויק לא ברור, אך יוחס לה השפעה בחצר המלך.

אישה נוספת שפעלה באותה תקופה היא פתימה אל-פִהְרִיָּה אשר ייסדה מוקדם יותר את אוניברסיטת אל-קרוויין בפאס – מוסד שפעל כמוקד תרבותי גם עבור מלומדים מספרד. השפעתה התרבותית באה לידי ביטוי גם באנדלוסיה.

הנשים שלקחו חלק ב"תור הזהב" המוסלמי – שוברות מוסכמות

לצד הדימוי השכיח של ימי הביניים כמערכת סגורה, גברית ואלימה, העולם המוסלמי באותה תקופה סיפק במובנים רבים קרקע פורה לנשים בעלות כישרון והשכלה לפרוץ גבולות. נשים רבות לא רק נטלו חלק בשיח הפילוסופי והמדעי – אלא כפי שראינו גם הובילו אותו. הן שימשו כמלמדות, חוקרות, רופאות, משוררות, ומעתיקות כתבי יד, לעיתים אף לימדו גברים בתחומן.

הנגישות היחסית של נשים ללימוד – דרך מדרסות, חצרות מלוכה וספריות ציבוריות – הייתה יוצאת דופן במונחים של התקופה, והעידה על מסורת של כבוד כלפי חכמה, לא רק מגברים אלא גם מנשים. למרות מגבלות חברתיות, אותן נשים הצליחו להפוך את השפה, הידע והמדע לכלי של עוצמה, השפעה וזהות. מורשתן היא עדות מרשימה לכך שפמיניזם מסורתי, שקול ואינטלקטואלי יכול לפרוח גם בתרבויות שנתפסות מבחוץ כקונסרבטיביות.

חשוב לזכור כי השפעתן של נשים מלומדות בממלכת אל-אנדלוס לא הוגבלה רק לגבולות ספרד המוסלמית: רעיונותיהן, כתיבתן והמודלים שהציגו לחיים אינטלקטואליים נשיים זלגו מזרחה לעבר העולם האסלאמי הרחב ובוודאי צפונה אל תוך אירופה הנוצרית. רבים מהכתבים שתורגמו ללטינית בתקופה זו שימשו מאוחר יותר כהשראה לרנסנס האירופי. רעיונות המוכרים כבר מאות שנים במערב כ"הומניזם" ו"סובלנות".

במובן זה, תרומתן של הנשים האנדלוסיות — גם אם לעיתים שקטה או שולית לכאורה — הייתה חוליה חיונית בשרשרת ההעברה הבין-תרבותית. הן פעלו כגשר חי בין תרבויות, בין מגדרים ובין עידנים. עולמן, שנארג בין מסורת לקדמה, מלמד שגם בלב מוסדות פטריארכליים יכולים לצמוח זרעים של סקרנות, השכלה וחתירה לידע – שאינם שייכים רק למין אחד, אלא לרוח האדם בכלל.