ביום הזיכרון הקרוב יוצב שוב "שולחן לנופל" בכל חדרי האוכל בבסיסי צה"ל — מיזם הנצחה ייחודי שנולד מתוך כאב אישי עמוק של יעל רובנר צימט, אם שכולה, שאיבדה את בנה, אחיעד, לפני מספר שנים.
"כשאני רואה את השולחן הזה מוצב – אני רואה את אחיעד", היא מספרת בקול שקט ובוטח. הפרויקט, שנערך זו השנה השלישית, כולל שולחן ערוך בפריטים סמליים לזכר חללי צה"ל, החטופים ונפגעי פעולות האיבה.
"זה לא רק שולחן – זו יד מושטת לכל משפחה שכולה, זה צעד ראשון של חיבוק ואחדות"
"הבן שכל אמא הייתה מאחלת לעצמה"
יעל מתארת את אחיעד כילד רגיש, תומך ודומה לה באופיו ובמראהו. "הוא נולד בצום גדליה, והברית שלו נערכה ביום כיפור. כבר אז ידעתי שהוא תינוק מיוחד וקדוש. קראנו לו אחיעד משה – ע”ש אחי שנהרג בתאונת דרכים, אבל בחרתי שלא לקרוא לו בדיוק על שם אסון, אלא לשלב: ‘אחי-עד’".
"בלונדיני עם עיניים כחולות, חסר סבלנות אבל מתוק להפליא"
בילדותו התגלה כאינטליגנטי יוצא דופן. "בגיל שמונה אובחן כמחונן, אבל לא רציתי להפריד אותו מהחברים, אז שלחתי אותו לתגבור באוניברסיטת תל אביב", מספרת יעל.
בהמשך למד בישיבת שי פירון בפתח תקווה. "אהב ללמוד, לדון, והיה לו קשר אישי טוב עם הרב. כשנפתח שלב המגמות, הוא יזם בעצמו את הקמת מגמת הקולנוע – דבר שלא היה קיים עד אז. הוא גייס מורה ותלמידים – והקים אותה. המגמה קיימת עד היום ונקראת על שמו".
לאחר סיום הלימודים המשיך ללימודים בישיבת מעלה גלבוע, שם גילה את אהבתו לכתיבה. "הוא התחיל לכתוב סיפורים, בעיקר פנטזיה – סיפורים שמצאנו אחרי מותו", היא משתפת.
"הוא אהב את הטנק כמו אהובה"
עם גיוסו לצה"ל שובץ לשריון, בחטיבה 401, יחד עם חמישה חברים. "הוא אהב מאוד את השריון, במיוחד את הטנק מרכבה סימן 4. תיאר אותו כמו אהובה".
בהמשך התקבל לקצונה והצטיין בשלושת שלבי ההכשרה – דבר נדיר מאוד. הוא שובץ כקצין שלישות באוגדת איו"ש בבית אל.
"לא הסכמתי לקבל את העובדה שזהו. הוא נעלם. לא יכול להיות"
מותו התרחש חמישה שבועות בלבד לאחר כניסתו לתפקיד החדש. "באחת בלילה שמענו דפיקה איומה בדלת, דפיקה שאני לא מאחלת לאף אחד לשמוע… אנחנו פותחים את הדלת, רואים חמישה אנשים, שלושה קצינים, רופא – 'אתם ההורים של אחיעד? אחיעד מת'".
היא מתארת את ההלם. "רק לפני שבוע היינו במסיבת בת מצווה של אחיינית שלי. הוא הגיע ישר מהתרגיל. אספתי אותו בארבע לפנות בוקר מתחנת הרכבת ואמרתי לו שהוא עייף מדי. הייתה לו הפניה למעבדת שינה, אבל הוא אמר שאין לו זמן".
אחיעד הרבה להחליף חברים בשמירות וישן מעט. באותו ערב, שיחת טלפון אחרונה עם חברתו לקורס הקצינים חשפה משהו חריג: קולו דעך, הוא אמר שהוא "קשור לנשק", ואז נותק הקשר. חבר שהוזעק לבדוק מצא את אחיעד ירוי במשרד.
"הוא פשוט ישן עד היום"
יעל לא קיבלה את גרסת ההתאבדות. היא שכרה עו"ד צבאי כדי לחקור לעומק. "ככל שצללנו, גילינו שאחיעד סבל מפאראסומניה – מצב שבו אדם פועל מתוך שינה. לא הבנו שזה יכול להחמיר עד כדי כך".
במהלך חקירת מצ"ח דווח כי אחיעד היה קם מתוך שינה, לובש מדים ומתחיל להפעיל אותם. "מבחינתי – הוא פשוט ישן עד היום", היא מסכמת בשקט.
"המיזם הזה מחבר אותי לאחיעד בכל פעם שאני רואה אותו"
כחלק מההתמודדות עם האובדן, יעל הקימה את פרויקט "שולחן הנופלים" – רעיון שהביאה מארצות הברית. שולחן לבן, כוס הפוכה, חפצים סמליים – כל אלו מוצבים במרחבים ציבוריים לזכר הנופלים. "המיזם הזה מתרחב לבתי קפה, מסעדות, בתי ספר ואולמות ספורט בארץ".
קולות של תקווה: שירים חדשים ליום הזיכרון תשפ"ה
0
0
"תמיד לבחור בחיים"
כששואלים אותה מה המסר שאחיעד היה רוצה להשאיר, היא עונה בלי להתלבט: "תמיד לבחור בחיים. להאמין בחיים, לפעול מתוך אמונה ואהבה. אחיעד ממשיך איתנו בלב, בכל מה שאנחנו עושים".
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים