נשיא המדינה פתח הערב (חמישי) את נאומו בעצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, בקריאה לאחדות עם ישראל: " אני קורא אליכם מדם ליבי: שנתלכד יחד, כל בית ישראל". הנשיא סיים בקריאה:"כמו אי-אז, לפני שמונים שנה – אנחנו נתגבר גם הפעם. זה מוטמע בנו; ב-DNA הכי עמוק שלנו כעם. כי נצח ישראל לא ישקר, לעולם ועד".

"בשנים האחרונות עשיתי לעצמי מנהג קבוע, לארח במשכן הנשיא שורדות ושורדי שואה", סיפר הנשיא, "כמעט מדי שבוע אני זוכה לפגוש אותם. הם עולים לירושלים במיטב מחלצותיהם. חלקם קרובים לשנות התשעים שלהם, חלקם כבר נושקים למאה. לעיתים מתקשים בהליכתם, לעיתים בנשימתם. ברוב המקרים מלווים בבני משפחותיהם".

"ילדים. נכדים. נינים. אפילו חימשים. אני משוחח איתם ונחשף לסיפורי חיים בלתי נתפסים. ופתאום אני מוצא את עצמי אומר – לעתים בשקט – ביני לביני, לעתים בקול – להם: הנה – ניצחתם. הנה – ניצחנו. הם יושבים אצלי, בלשכת נשיא המדינה, היקרים שבאנשים, מי שהיו עדים לזוועות המחרידות ביותר; חלקם חוו גם שכול במערכות ישראל השונות. במפתיע, או שלא במפתיע, כולם משדרים אמונה, אופטימיות, תעצומות נפש, ולכולם, כולם כולם – בהמוניהם – בקשה אחת, דרישה אחת".

"אנחנו זוכרים את האפלים שבימים", כך הם אומרים לי, "את הנוראים שבמעשים, את אהובינו שנטבחו, נשרפו, מתו בעינויים איומים. אנחנו זוכרים תחושת בדידות שאי אפשר לתאר במילים. בלי בית אישי. בלי בית לאומי. והנה – זכינו, ויש לנו מדינה נהדרת שנבנתה בדם, יזע, וכל כך הרבה דמעות". ואז, בזעקה מפלחת לב, הם מסיימים ואומרים לי: "הנשיא, אנא, אנחנו מתחננים, אנחנו דורשים: הפילוג בתוכנו נוראי. תעשה שתהיה אחדות בעם".

הרצוג: "שנהפוך את הימים האלה – עשרת ימי קדושה – מעתה ועד יום העצמאות, לשעת רצון מכוננת"

"אחיותיי ואחיי, אזרחיות ואזרחי ישראל, כנושא דברם של אותם שורדי שואה גיבורים, ושל ציבור גדול כל כך – שחרד מהקיטוב והפילוג המחרידים בתוכנו, אני קורא אליכם מדם ליבי: שנתלכד יחד, כל בית ישראל. שנהפוך את הימים האלה – עשרת ימי קדושה – מעתה ועד יום העצמאות, לשעת רצון מכוננת, היסטורית, בדרך לעידן שכל כולו אחריות. אחריות לאומית".

יד ושם | צילום: יונתן זינדל/פלאש 90

"שננמיך את הלהבות. שנאחה את הלבבות. שלא ניתן לרעל הרשתות החברתיות, ולמומחי השיסוי והקיטוב, להשתלט על נפש העם ולהחריב אותנו מבפנים. שנתאבל יחד ונתגעגע יחד; שנכאב יחד, וכן – גם היום – שנזקוף את קומתנו – יחד. שנתאחד בזעקה ובתפילה: לשובם הדחוף והמיידי של כל החטופות והחטופים מידי מרצחי חמאס. החיים והחללים כאחד. שנתחייב יחד לפעול בכל כוחנו. לא לנוח ולא לשקוט עד שכולם ישובו. כולם. עד האחרון שבהם".

"את דבריי כאן אני נושא, לא רק שמונים שנים אחרי השואה; אלא גם כשאנחנו שנה וחצי אחרי הטבח הגדול ביותר שעברו בני עמנו מאז השואה; כשאנחנו עדיין מצולקים ומדממים, אחוזי טלטלה ודאגה. וכך, אני מבקש להעלות על נס את היום המקודש הזה, גם כיום בו אומתנו מביטה לעתיד, תוך הפנמה והבנה של הלקח והצו החשובים ביותר, בעיניי: כמו אי-אז, לפני שמונים שנה – אנחנו נתגבר גם הפעם. זה מוטמע בנו; ב-DNA הכי עמוק שלנו כעם. כי נצח ישראל לא ישקר, לעולם ועד".