נשיא המדינה דיבר הערב (חמישי) בנאומו בעצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ותיאר את דמותם של שורדי השואה טומי שוורץ– שחם ויוסף לביא ששרדו את מחנות ההשמדה אושוויץ וברגן- בלזן ובסיפורם מעורר ההשראה.

הנשיא פתח: "על אמת ידו השמאלית של טומי שוורץ קיעקעו באושוויץ את המספר: 14295-B. טומי נולד בניטרה  שבסלובקיה, והיה רק בן שש, תלמיד כיתה א', כשפרצה המלחמה. הוריו, אשר חשו בטבעת אש אנטישמית ורצחנית מתחילה להתהדק סביבם, ניסו לברוח עם טומי ושני אחיו, להסתתר, אך לשווא"

"טומי ומשפחתו היו עדים לזוועה – על כל שלביה: לצווים ששללו מיהודים את זכויות האדם והאזרח, לאלימות כלפי יהודים, לגרוש השיטתי למחנות, ולרצח ההמוני של חבריהם, יקיריהם, אהוביהם. הזרוע הארוכה של מכונת ההשמדה הנאצית הגיעה לבסוף גם למשפחת שוורץ, והיא נשלחה למחנה הריכוז סרד שבסלובקיה", סיפר הרצוג.

"משם, בני המשפחה נלקחו לאושוויץ, בקרונות משא לבהמות, ללא מזון ומים, בתוך הזוהמה והאימה, לצד גופותיהם של מי שלא שרדו את מסע הפלצות. באושוויץ הופרד טומי הקטן ממשפחתו. הוא מצא את עצמו לבדו, רק בן תשע – שם בלב מחנה המוות הנורא – מופקד לשמור על עשרה ילדים אחרים, מזי רעב, כואבים ומבועתים. בתוך שלושה חודשים בלבד, תשעה מתוך עשרת הילדים – הילדים של טומי – בעצמו רק ילד – נספו".

מאוושויץ לספינת הקרב של צה"ל

"בעשרים ושבעה בינואר 1945, י"ג בשבט תש"ה, הגיעו כוחות הצבא האדום לאושוויץ. כאשר נכנסו למחנה הם מצאו בו שרידים אחרונים ממשפחות שלמות, נצר אחרון לקהילות מפוארות שהיו לעפר ואפר. ביניהם היה גם טומי. רק בן עשר וחצי. בתמונה המפורסמת הזו – שצילמו המשחררים הוא מופיע ליד הגדר – אחרון משמאל. "אני בחרתי בחיים", סיפר טומי, על מה שהרגיש באותו רגע; רגע השחרור מהמפלצת הנאצית".

"טומי עלה לארץ, הקים משפחה, והיה לאיש חינוך נערץ. זכינו והוא נמצא איתנו כאן. כשבינואר השנה, ציין העולם 80 שנה לשחרור אושוויץ, טומי הוזמן לטקס במחנה המוות; אך הודיע שלא יוכל להגיע. טומי בחר לציין את הניצחון על החיה הנאצית, דווקא על סיפונה של ספינת חיל הים, ששמה הסמלי: "אח"י ניצחון". לצידו – נכדתו, סרן ע' – סגנית המפקד.

טומי שוורץ-שחם בגיל 10 וחצי, מתועד ליד הגדר – אחרון משמאל. התמונה צולמה כאשר הם נכנסו למחנה ומצאו בו שרידים אחרונים ממשפחות שלמות, נצר אחרון לקהילות מפוארות שהיו לעפר ואפר.

"בבדיוק שמונים שנה אחרי ששוחרר – ילד בודד, רעב וקופא מקור, שעבר את התופת הנוראה מכול – זכה טומי שוורץ-שחם לספר את סיפור הניצחון האישי שלו, על ספינת קרב של מדינת ישראל. "שמונים שנה לשחרור אושוויץ, ואני עומד פה ונותן לכם עדות", אמר טומי בהתרגשות ללוחמי צבא ההגנה לישראל, והכריז: "אין ניצחון גדול מזה!!".

יוסף לביא: ממחנה ההשמדה ללחימה בפלמ"ח

הנשיא עבר לסיפורו של שורד השואה יוסף לביא: "קרוב ל-2000 קילומטרים בקו אווירי, מפרידים בין ניטרה שבסלובקיה – לבנגאזי שבלוב, אך גם שם, בצפון-אפריקה, השואה הארורה גבתה את קורבנותיה. יוסף לביא היה נער צעיר, שגורש עם משפחתו מביתם בבנגאזי, למחנה הריכוז ג'אדו הידוע לשמצה. מג'אדו גורש לאיטליה ומשם נלקח למחנה המוות ברגן-בלזן שעל אדמת גרמניה".

"בברגן בלזן, נודע לאחד האסירים, שיוסף לא זכה לחגוג בר מצווה. הוא העניק לו טלית, וכך – כשהמוות מרחף מעליהם – זכה יוסף לטקס המרגש. לאחר המלחמה עלה יוסף לישראל והתגייס לפלמ"ח. במלחמת העצמאות הוא לחם בקרבות הקשים על פריצת הדרך לירושלים הנצורה. את הטלית שקיבל בברגן בלזן שמר יוסף עד יומו האחרון; כסמל לאמונה. לתקווה. לניצחון. כששאלו אותו איך שרד – הוא ענה: "הטלית הזכירה לי מי אני. מאיפה באתי. ושהעתיד עוד מחכה לי."

יוסף לביא מתועד ראשון מימין, לאחר שעלה ארצה בתום המלחמה והתגייס לפלמ"ח. במלחמת העצמאות הוא לחם בקרבות הקשים על פריצת הדרך לירושלים הנצורה. את הטלית שקיבל בברגן בלזן שמר יוסף עד יומו האחרון – כסמל לאמונה. לתקווה. לניצחון.

"עם שחרור מחנה ג'אדו, כתב אחד מגדולי חכמי ג'רבה – הרב שאול שלי מקיקס – פיוט המתכתב עם הפסוק מספר תהילים: "וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ"; אבל עם שינוי קטן. במקום "וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ", הוא כתב: "הללויה! עם נברא". גם בתוך העולם החרב – הרב שלי זיהה את הבריאה מחדש, את הניצחון. את העתיד. וקרא "הללויה". הללויה – על העם שיצא ממוות לחיים, מחורבן לתקומה. הללויה – על העם שגם בעיצומם של הסבל והאובדן, אחז ויאחז תמיד: בתקווה, בגאולה, באמונה שהניצחון בוא יבוא.", סיים הנשיא את סיפורם.