דעות

המשימה הראשונה של דוד זיני כראש השב"כ היא להחזיר את 48 החטופים שבידי חמאס, עם שיקום הארגון צריך גם למנוע טרור מיו"ש ולשרש את הניסיונות האיראניים לגייס סוכנים

אי אפשר להתעלם מכך שבניגוד לשבת רגילה שמסתיימת אחרי 25 שעות, כאן ישנו עוד יום של ביחד שיכול להוות אתגר ולהקשות על ההורים 'לדגמן' את החינוך והערכים שהם רוצים שילדיהם ילכו לפיו

בין שמים לארץ, בין תורה לעבודה, בין רמב"ם לרמבו. אני ציוני דתי. גאה במורשת, ברבנים, בתורה הגדולה, בשליחות ובדרך. אני ציוני דתי. ולמי שיש בעיה עם זה, אז אני גם דתי לאומי

המציאות של מלחמה מתמשכת אינה מאפשרת לנו להתעלם מהסכנה, שאינה תאורטית, ומחייבת להיערך גם בפן ההלכתי, ולא רק כפתרון ליחידים – ברמה הלאומית

לפני שמדברים על תיקון מדיני של חטאי אוסלו וההתנתקות וחזרה לחבלי המולדת שהופקרו לאורך השנים, עלינו להתחיל מתיקון הדברים הקטנים ביותר שנמצאים מעבר לחלון רכבנו. תתפלאו, אבל זה הרבה יותר קל משנדמה

ציוצים סותרים, עמדות מתהפכות ומתקפות מהקואליציה ומהאופוזיציה – יאיר לפיד ממשיך להתנהל כפוליטיקאי פופוליסטי, אך השאלה היא האם האגו שלו יאפשר לגוש השינוי להציג אלטרנטיבה אמיתית לנתניהו.

מי שבטוח שישראל (או כל מדינה אחרת) יכולה לפעול כפי רצונה, ושלמעשיה לא יהיו השלכות – טוב יעשה אם יתבונן בתקדימים, ויתעשת

פרשנות: נשיא ארה"ב טראמפ לקח חלק אקטיבי בתקיפה הישראלית בקטאר, והצעתו החדשה לעסקת חטופים נועדה להשיג דבר אחד: להכניס את כל בכירי חמאס לחדר אחד

מינויו של ניצב בדימוס יורם הלוי לתפקיד מתפ"ש נתפס כמהלך חריג ונדיר, המבטא לכאורה חוסר אמון כלפי קציני המערכת הנוכחיים

כל מחשבה או רמיזה כאילו מי שמפגין בעד עסקת חטופים נמצא בצד של החמאס, תומך בחמאס, אוהב את החמאס וחושב שהם אחלה חבר'ה, או שבתמימותו וטיפשותו אינו מודע לאיום של החמאס או לכוונות הזדוניות שלו לעשות בנו ג'נוסייד – זו דמוניזציה פסולה שבשקר גס יסודה

מפקד אוגדת יהודה ושומרון, תא"ל יקי דולף, מסיים את תפקידו; על כתפי מחליפו, תא"ל קובי הלר, מונחים אתגרים מורכבים במיוחד הכוללים ירידה בטרור והיערכות מול החמאס, במרחב רווי אוכלוסיות

הרב ליאו די מסביר בטור מיוחד מדוע עלה להר הבית ביום חתונתו: "אני עולה עם חלום: שבקרוב הוא יהיה שלנו שוב. כי ביום שנחזיר אותו, ביום שנשחרר את החטוף הוותיק ביותר שלנו, זה היום שבו נשחרר גם את כל האחרים"

דמיינו מאות או אלפי שנים קדימה, כאשר עם ישראל יתבונן לאחור על ימים אלה. עד כמה יהא זה מפתיע עבור הדורות הבאים שבתוך המלחמה בכוחות הרשע, בלטה קהילה אחת – קהילת היהודים החרדים – שהכריזה בפומבי, בלי בושה, שאין לה כל חלק במצווה גדולה זאת

אלפי ילדים בחינוך המיוחד מתחילים את שנת הלימודים שוב ללא מורים, טיפולים והסעות מסודרות. המחסור בכוח אדם והיעדר סדרי עדיפויות משאירים אותם מאחור.

גדלנו בבית המדרש של הרב קוק זצ"ל, והסכנה להיכשל מתוך אהבת חינם אורבת לפתחנו, שכן בשונה מהחרדים, הממשק עם אחינו החילוניים ותרבות המערב הוא בדציבלים גבוהים, כך שהמרחק בין אמפתיה ללגיטימציה הוא כחוט השערה