יש סיפורים קטנים שנשארים איתך לנצח. זה לא בגלל הדרמה שיש סביב סיפור כזה או אחר, אלא השקט שבא מתוך ההבנה שפיסת ילדות תמימה יכולה לשאת בתוכה שיעור של חיים שלמים.

לפני כמעט עשרים שנה, כשהייתי נער בן שש־עשרה, הוזמנתי לבית משפחת גולדין. זה היה דרך אחותו של הדר. היינו יחד בשבט בבני עקיבא בכפר סבא, שם פגשתי שני ילדים קטנים, בני שלוש בערך, בלונדינים, עם עיניים נוצצות ושמחה של חיים. קראו להם צור והדר.

ישבתי איתם על הרצפה, תפסתי קוביית לגו ואמרתי להם: "רוצים לראות קסם?"

הם קפצו משמחה. העלמתי את הלגו והוצאתי אותו מהאוזן של אחד מהם. הם התגלגלו מצחוק. ביקשו שוב. ועוד פעם. ועוד פעם. אותו קסם פשוט, ואותה שמחה אמיתית בעיניים. לכאורה סיפר כל כך בנאלי, אבל הוא שינה לי את המבט על החיים לאחר כמה שנים.

ובאמתכ שאחות של הדר פגשה אותי בסניף כל פעם אמרה לי: "הם רוצים שתבוא שוב, שתעשה להם את הקסם". אבל לא באתי. תמיד היה משהו, תמיד אמרתי 'אחר כך'. ואז השנים חלפו, הם גדלו, ואני שכחתי.

ב-2014 בצוק איתן כשהגיעה הבשורה הקשה – הדר גולדין נחטף במבצע צוק איתן. אני נחרדתי זה היה לי מאוד קשה. זכרתי אותו ואהבתי אותו מקרוב. כשנכנסתי לשבעה, האחות הסתכלה עליי ואמרה: "זוכר את הקסם שעשית להם כשהיו בני 3? הם לא שכחו. הם כל כך רצו שתבוא שוב".

המילים האלה ננעצו בי. הבנתי שהקסם האמיתי הוא לא בלגו, אלא בלב.

עצם היותי שם מולו. זה החינוך. לא משנה אם זה "קסם" משחק או סיפור, ילד מקבל המון העצמה מעצם המפגש האמיתי. כמה פעמים אנחנו אומרים לעצמנו 'אחר כך'? לפעמים אין 'אחר כך'. יש רק עכשיו.

מאז, הסיפור הזה מלווה אותי בכל מקום. היום, כשאני עובד עם ילדים וגננות במסגרת ‘רב גן ישראלי’, אני מבין כמה נוכחות היא לב החינוך. פשוט להיות. להסתכל בעיניים. לפעמים רגע קטן של לב, של הקשבה, של חיוך, יכול להיות הקסם הכי גדול בעולם. שיעור קטן שלמדתי ממפגש עם הדר גולדין ומשפיע עליי עד היום בעולם החינוך.

==

זאבי רוט הוא מייסד תוכנית 'רב גן ישראלי', מחנך ויזם חינוכי.