דעות

ההכרזה על המתווה החדש לשחרור החטופים וסיום המלחמה, לצד הדרישה מישראל לנצור את האש בעזה לצורך המו"מ, הגיעו רגע לפני פרסום הזוכים בפרסי נובל לשנת 2025 – ביניהם הזוכה בפרס נובל לשלום. ייתכן שהתזמון לא מקרי

כאשר בוחנים את התנהלות ראשי השב"כ הקודמים, ניתן לזהות דפוס של אמונה עיוורת ולא רציונלית. מה בתפיסתם מנע את הבנת האויב, וגרם לכישלון המודיעיני הגדול בתולדות המדינה? ומדוע בניגוד להאשמות והחששות דווקא מינוי דוד זיני יוביל את השב"כ להתנהלות ריאלית שמחוברת למציאות?

מהיכן נובע הפחד של אבירי הצדק והדמוקרטיה שכוון בצורה דורסנית ומשומנת לסכל את מינויו של דוד זיני? אמנם כבר דובר ונכתב רבות על כך, אך להבנתי קיים מימד מהותי ומשמעותי שנכון לתת עליו את הדעת

איך ממדינה שזכתה לאהדה חובקת תבל אחרי הטבח ב-7.10 הפכה ישראל לדחויה, כמעט מצורעת? מה גרם לישראל להפוך תוך זמן קצר מאומה נערצת לצפי של נתניהו ל"סופר-ספרטה"?

ראש הממשלה מביט על הקלפי הבא כקרב חייו. אחרי נסראללה, החות’ים והגרעין האיראני – הוא רוצה שיזכרו אותו גם כמי שהחזיר את הבנים והבנות הביתה

זה לא ויכוח תיאורטי, זו מציאות בשטח: שישה תינוקות מתו כבר בחודש האחרון מחצבת – כולם ללא חיסון. לא רבים בחרו להימנע, אבל המחיר של המעטים הוא כבד מנשוא

מיום עלייתה על המסך באתר סרוגים, עוררה התוכנית כיפות ברזל המון רעש, עניין ותוכן. כעת, עם הרהורי התשובה של הימים הנוראים ורגע לפני יום הכיפורים המגיש נתנאל איזק מבקש סליחה ומחילה

בימים האחרונים נפרצה אחת ההגנות האחרונות: קוד ה־QR שהגן מפני חשיפת ילדים ובני נוער לסרט הזוועות מ־7 באוקטובר. מה עושים עם הילד נחשף?

המשימה הראשונה של דוד זיני כראש השב"כ היא להחזיר את 48 החטופים שבידי חמאס, עם שיקום הארגון צריך גם למנוע טרור מיו"ש ולשרש את הניסיונות האיראניים לגייס סוכנים

אי אפשר להתעלם מכך שבניגוד לשבת רגילה שמסתיימת אחרי 25 שעות, כאן ישנו עוד יום של ביחד שיכול להוות אתגר ולהקשות על ההורים 'לדגמן' את החינוך והערכים שהם רוצים שילדיהם ילכו לפיו

בין שמים לארץ, בין תורה לעבודה, בין רמב"ם לרמבו. אני ציוני דתי. גאה במורשת, ברבנים, בתורה הגדולה, בשליחות ובדרך. אני ציוני דתי. ולמי שיש בעיה עם זה, אז אני גם דתי לאומי

המציאות של מלחמה מתמשכת אינה מאפשרת לנו להתעלם מהסכנה, שאינה תאורטית, ומחייבת להיערך גם בפן ההלכתי, ולא רק כפתרון ליחידים – ברמה הלאומית

לפני שמדברים על תיקון מדיני של חטאי אוסלו וההתנתקות וחזרה לחבלי המולדת שהופקרו לאורך השנים, עלינו להתחיל מתיקון הדברים הקטנים ביותר שנמצאים מעבר לחלון רכבנו. תתפלאו, אבל זה הרבה יותר קל משנדמה

ציוצים סותרים, עמדות מתהפכות ומתקפות מהקואליציה ומהאופוזיציה – יאיר לפיד ממשיך להתנהל כפוליטיקאי פופוליסטי, אך השאלה היא האם האגו שלו יאפשר לגוש השינוי להציג אלטרנטיבה אמיתית לנתניהו.

מי שבטוח שישראל (או כל מדינה אחרת) יכולה לפעול כפי רצונה, ושלמעשיה לא יהיו השלכות – טוב יעשה אם יתבונן בתקדימים, ויתעשת

פרשנות: נשיא ארה"ב טראמפ לקח חלק אקטיבי בתקיפה הישראלית בקטאר, והצעתו החדשה לעסקת חטופים נועדה להשיג דבר אחד: להכניס את כל בכירי חמאס לחדר אחד

מינויו של ניצב בדימוס יורם הלוי לתפקיד מתפ"ש נתפס כמהלך חריג ונדיר, המבטא לכאורה חוסר אמון כלפי קציני המערכת הנוכחיים

כל מחשבה או רמיזה כאילו מי שמפגין בעד עסקת חטופים נמצא בצד של החמאס, תומך בחמאס, אוהב את החמאס וחושב שהם אחלה חבר'ה, או שבתמימותו וטיפשותו אינו מודע לאיום של החמאס או לכוונות הזדוניות שלו לעשות בנו ג'נוסייד – זו דמוניזציה פסולה שבשקר גס יסודה

מפקד אוגדת יהודה ושומרון, תא"ל יקי דולף, מסיים את תפקידו; על כתפי מחליפו, תא"ל קובי הלר, מונחים אתגרים מורכבים במיוחד הכוללים ירידה בטרור והיערכות מול החמאס, במרחב רווי אוכלוסיות