הקול בראש- פודקאסט הספורט של סרוגים. עולם הכדורגל הישראלי ידוע כסביבה יצרית, פוליטית ולא פעם הפכפכה, אך יש אדם אחד ששורד בה כבר עשורים בתפקיד הרגיש ביותר: ברוך פיבן.
האיש שרוב מאמני הכדורגל בליגות המקצועניות עברו תחת ידיו במכון וינגייט, התיישב לראיון אחד-על-אחד עם מנטליסט הספורט אלון סגל בפודקאסט "הקול בראש", וסיפק הצצה נדירה לדרך שעבר ולתפיסת עולמו.
מהצנחנים לצמרת הכדורגל
סיפורו של פיבן הוא סיפור ציוני קלאסי. הוא עלה לארץ מאורוגוואי בגיל 17, התגייס לחטיבת הצנחנים ומשם פילס את דרכו לצמרת המקצועית של הכדורגל הישראלי. כשנשאל כיצד הצליח לשרוד כל כך הרבה שנים בתפקיד שבו רבים אחרים נשחקים, הוא עונה בחיוך: "אני ממזר קטן. תמיד חשבו שאפשר לעבוד עליי, אבל בתכלס – אני עבדתי על כולם". היכולת הזו לתמרן בתוך הפוליטיקה הספורטיבית, מבלי לאבד את הערכים, היא כנראה סוד הקסם שלו.
"על שי ברדה ידעתי מהיום הראשון"
במהלך הראיון, פיבן נזכר ברגעים שבהם זיהה את הניצוץ אצל המאמנים המובילים כיום בליגת העל, עוד כשהיו חניכים בקורס: שי ברדה: "מיניתי אותו ביום הראשון לחניך תורן בקורס המאמנים. פגעתי בול". רן קוז'וק: "הוא ישב אצלי בהשתלמות, היה שקט מאוד, לא השתתף בבדיחות – היה מרוכז כל כולו בלמידה". גיא לוזון: פיבן מספר כי לוזון תמיד בלט בכריזמה המתפרצת שלו ובצימאון האדיר לידע.
למרות שהגיע לפסגת הכשרת המאמנים, פיבן לא מסתיר את החלום שלא התגשם – לאמן את נבחרת ישראל. כשהוא נשאל מדוע זה לא קרה, הוא מעיד על עצמו ביושר: "לא הצלחתי כי אני טוב מדי".
תם עידן הרס"רים
הבשורה המרכזית של פיבן בראיון נוגעת לשינוי הדרמטי שעובר מקצוע האימון. לדבריו, המאמן המודרני כבר לא יכול להיות רק "רס"ר" של משמעת. "המאמן כיום חייב להיות מנהל טוב, ידען ורחב אופקים", הוא מסביר.
"הוא חייב להיות מודע לכך שהשחקנים צריכים לאהוב ולהעריך אותו. המאמן, יותר ממתמיד, תלוי בשחקנים שלו".
כפי שציין המראיין אלון סגל במהלך השיחה, נראה כי העידן הישן חלף מהעולם, ובמקומו צומח דור של מאמנים שהם קודם כל דמויות חינוכיות וניהוליות.
תגובות