מה עושים כשאיום הטילים באוויר ומסדרונות חדרי המיון מלאים?

"הדבר הכי מבלבל בתקופות כאלה", אומר ד"ר עילי רחין, "זה שמהרגע שמערכת ההתרעה מופעלת - הכל נראה אותו דבר, אבל מתחת לפני השטח פועלים בנוהל חירום. אנחנו יודעים שתוך רגעים ספורים יתחילו להגיע פצועים, חולים עם התקפי חרדה, ילדים עם חבלות, וגם אנשים שפשוט לא עומדים במתח."

עילי רחין מדגיש שחדרי המיון הם לא רק מקום לקבל טיפול אלא מערכת שלמה שנמצאת בקשר ישיר עם פיקוד העורף, מד"א, חדרי המצב של בתי החולים, ולעיתים גם עם צה"ל. "אנחנו מקבלים עדכונים על המצב בשטח, מתארגנים בהתאם, מעלים כוננות, פותחים חדרי טראומה נוספים, בודקים מלאי תרופות וציוד – אבל במקביל ממשיכים לקבל גם את החולה שבא עם כאב בטן".

טיפול רפואי בזמן של אי־ודאות

המסדרונות, אומר ד " ר עילי רחין, לא תמיד יכולים להכיל את כמות המקרים שמגיעה בגלים. "בשעות שיא, לפעמים יש לנו עשרות אנשים שממתינים, ומגיעה קריאה על פגיעה באשקלון, או התקף חרדה המוני בתחנת רכבת. אתה עומד מול מסך עם שמות, ומבין שהשיקול שלך לא רק רפואי - הוא גם מוסרי, אנושי, ואפילו לאומי."

הדילמות הקליניות מתחדדות בשעת חירום. "לא כל מקרה מדמם הוא הדחוף ביותר, ולא כל מקרה שנראה שקט הוא באמת יציב. אנחנו לומדים לנתח במהירות, לא רק את הגוף של המטופל אלא גם את ההקשר: איפה הוא היה, מה עבר עליו, האם מדובר בטראומה נפשית שעלולה להתפתח לסיכון ממשי."

השחיקה שקטה, הסולידריות רועמת

הרופא עילי רחין מדבר גם על הקושי האנושי של הצוותים עצמם. "בזמן שכולם חושבים איך לברוח, אנחנו חושבים איך להישאר. יש עובדים שמגיעים ממקומות מוכי טילים, חלקם עוזבים את הילדים בבית כדי לעזור פה. זו מסירות שלא נמדדת במשמרות אלא היא נמדדת באומץ לב."

לדבריו, השחיקה המצטברת מורגשת, אך מנגנוני התמיכה הפנימיים חזקים. "אנחנו לא רק צוות רפואי, אנחנו גם קהילה. יש בינינו מי שיתמוטט רגע אחרי סיום משמרת, ויש מי שיתנדב למשמרת כפולה. זה משהו ברוח של בתי החולים בישראל, מתוח אבל מלא משמעות."

האם מערכת הבריאות ערוכה באמת?

בעידן שבו איראן שולחת מסרים מאיימים כמעט מדי יום, ותחושת חוסר הוודאות מלווה כל דיווח חדשותי, עולה השאלה האם המערכת מוכנה באמת לרגע האמת. דוקטור עילי רחין מצביע על הפער בין התשתיות לבין האנשים. "הרופאים והאחיות יודעים את העבודה, אבל יש מחסור חמור בכוח אדם, ובמקרים רבים גם בציוד. לא מדובר במוכנות טכנית בלבד; מדובר בהיערכות נפשית, ארגונית ותודעתית."

לדבריו, נדרש שילוב בין הכשרה רפואית לבין הבנה של מצבי קיצון אזרחיים. "לא כל רופא מיומן בהתמודדות עם גל של נפגעי חרדה או עם עומס פסיכולוגי קולקטיבי. צריך להכניס את הממד הזה לתוך ההכשרה, במיוחד לאור האיומים שמדינת ישראל חווה בתדירות גוברת."

כשהכול קורה בבת אחת – איך שומרים על האנושי?

המסר שד"ר עילי רחין חוזר עליו הוא פשוט אך עמוק: "החירום הרפואי האמיתי הוא זה שבו שוכחים שמדובר בבני אדם." מבחינתו, כל פנייה למיון היא עולם ומלואו, גם אם היא מתרחשת בזמן אזעקות או תחת לחצים כבדים. "בסוף, אנחנו מטפלים לא רק בגוף אלא גם בפחד, בחרדה, בתחושת אובדן שליטה. תפקידנו הוא גם להחזיר קצת יציבות בתוך כל כאוס."

הכנה למצבי קיצון: לא רק ציוד 

המערכת, לדעתו, צריכה להשקיע לא רק בבונקרים ובמערכות כריזה אלא גם בהכשרת הצוותים להתמודדות נפשית, תקשורתית ואנושית. "כשחדר המיון מתפקד היטב זו תוצאה של מאות החלטות קטנות בזמן קצר, שמבוססות על מיומנות וגם על אמפתיה."

ד"ר עילי רחין מסכם בתחושת שליחות. "לא בחרתי ברפואה בשביל ימי שגרה בלבד. הרפואה האמיתית נמדדת כשקשה, כשהבלתי צפוי מתרחש, וכשאין זמן להסביר אלא רק לפעול. זו זכות להיות שם ברגעים האלו, גם אם הם מלווים באזעקות ברקע."