נפתח בעובדות: לפני כשנה התכנסה ועדת רבנים מהציונות הדתית לבחור מועמד מוסכם לרבנות הראשית. שאר המועמדים חתמו שאם הוועדה לא תיבחר בהם, הם יסירו את מועמדותם. הוועדה בחרה ברב מאיר כהנא, אב"ד אשקלון.

כיום, ערב הבחירות עצמן, ניטש ויכוח רבני סוער סביב השאלה האם הרב מיכה הלוי, אחד המועמדים שחתם שלא לרוץ, יוכל בכל זאת לרוץ.

הרב נבנצל והרב ליאור, כמו גם אחד מחברי הוועדה הדיין הרב גליק, פרסמו שלדעתם הרב מיכה יכול לרוץ. מנגד רבנים רבים אחרים טענו שזהו מעשה פסול הלכתית ומוסרית, והצדק והיושר מחייבים כל אדם, בוודאי רב, לעמוד במילתו.

על כך יש להעיר כמה הערות, שלאחריהן נראה שניתן להגיע למסקנה מוסכמת והגיונית, שתצמצם את המחלוקת הזו.

א. ייתכן שלא הובא לידיעת הרב ליאור והרב נבנצל עד כמה נתח נכבד מהציבור הדתי לאומי יראה בהפרת החתימה מעשה נאלח מבחינה מוסרית. חילול שם שמים שייגרם מריצה של הרב מיכה לאחר שחתם, מעשה שנתפס אצל רבים כבלתי מוצדק לחלוטין, חמור יותר מכל תועלת שהוא יוכל להביא בתפקידו. לכן במצב הקיים כיום, קשה לראות סיטואציה שהרב מיכה יוכל לרוץ, בלי שהוא יוכתם בחוסר מוסריות עוד לפני שיתחיל את עבודתו.

ב. הטיעון שהוועדה חשבה שהבחירות יהיו שנה שעברה, לא שכנע אף אחד. לא הצליחו להסביר לנו למה העובדה שהבחירות נדחו רלוונטית לשינוי ההחלטה.

ג. הבסיס העובדתי הרלוונטי ביותר הוא בחינה מפוקחת של סיכויי הרב כהנא, אל מול סיכויי הרב מיכה. הגוף הבוחר איננו אנונימי. לא מורכב להעריך את סיכויי הרב כהנא, שהחרדים לא בהכרח מעוניינים בו, אל מול הרב מיכה, שייתכן שהחרדים אפילו לא יריצו מולו מועמד אחר, כך שהוא יהיה מועמד יחיד וכמעט מוסכם.

ד. הדרך להגיע להחלטה נכונה היא להמשיל את המצב לבחירה בנציג פוליטי. אם למשל יתאספו כל פרנסי המגזר לבחור מועמד ליו"ר המפלגה, ויבחרו על פי מי שנראה להם מתאים. לאחר כשנה, התברר שסיכוייו לעבור את אחוז החסימה נמוכים. כל בר דעת יסכים שעליהם להתכנס מחדש, לבחון האם באמת מישהו אחר כן צפוי לעבור את אחוז החסימה, ולהחליט בהתאם.

הוועדה משרתת את הציבור. אם הוועדה החליטה החלטה שגורמת לציבור להפסיד מכל הכיוונים, הוועדה מוכרחת להתכנס ולומר שטעו לחשוב שיש למועמד שלהם סיכוי. התברר שהם טעו, לכן הם בוחרים במישהו אחר. אם הם לא יתכנסו מחדש וייקחו סיכון שלמגזר לא תהיה מפלגה, הם ימעלו בתפקידם כשליחי ציבור. אין להם מנדט להיות ראש בקיר על חשבון הציבור, העיקר להישאר הכי טהור שיכול להיות.

ה. הטיעון שהבחירות נדחו, לא משכנע. אבל הטיעון 'בחרנו כי הרב כהנא נראה לנו אדם ראוי מאד, כעת הוכיחו לנו שהסיכויים של הרב מיכה גבוהים בעשרות אחוזים ואיננו רוצים לקחת סיכון ששוב ייבחרו שני רבנים חרדים', הוא טיעון הגיוני ומתקבל על הדעת. אין בו עוול מוסרי. כי על דעת כן לא בחרו. לא בחרו מישהו כדי להפסיד, אלא כדי לדאוג למועמד דתי לאומי. גם אם הוועדה תבחר שוב ברב כהנא, היא מוכרחת להתכנס שוב, כדי שההחלטה תהיה ללא כל פקפוק. אם הרב כהנא לא ייבחר, יאמרו תומכי הרב מיכה 'אמרנו לכם שתעשו הערכת מצב מחודשת'. הוועדה לא יכולה לקחת סיכון, שהרב כהנא לא ייבחר רק בשל אי ידיעתה את סיכוייו הפוליטיים, בעת בחירתה. הרי אם היה מוכח בוודאות שכיום לרב כהנא אין כל סיכוי והרב מיכה ייבחר בוודאות, אז גם הרב כהנא היה מסיר את מועמדתו ומבקש מהרב מיכה לרוץ. השאלה היא הערכת הסיכויים וזהו בדיוק התפקיד של הוועדה בימים אלו.

נראה שכך ניתן לאזן בין הטיעון המוסרי לטיעון התועלתני.

המסקנה הפשוטה מכל חמשת הסעיפים הללו, שהדרך הקלה ביותר לפתור את המחלוקת שמפלגת את המגזר, היא שחברי הוועדה יערכו בדיקה כנה וזריזה של סיכויי הרב כהנא, אל מול סיכויי הרב מיכה. אם הם לא ישתכנעו שיש פער משמעותי, הם מן הסתם ישאירו את החלטתם על כנה.

אך אם הם השתכנעו שלאור תמיכת הליכוד בחרדים ותמיכת החרדים ברב מיכה, אז הרב מיכה בוודאי ייבחר ואילו הרב כהנא היא מועמדות עם סיכון רציני, עליהם להחליט לפי המצב הנוכחי, לא לפי מה שהחליטו לפני שנה, כשלא ידעו על הפער הזה.

אם יחליטו להשאיר את הרב כהנא, לא תהיה עילה לאף אחד לרוץ. אם הם יחליטו לאפשר התמודדות פתוחה, לא תהיה טענה מוסרית כלפי הרב מיכה, כי הוועדה שבחרה ברב כהנא טוענת שלא ידעה את סיכוייו ועל דעת כן לא בחרה בו.

ההיצמדות לרב כהנא, גם אם יתברר שסיכוייו נמוכים, רק בשל העובדה שבחרו בו בעבר, עלולה להוביל לאותו מצב של שתי הבחירות האחרונות – שני רבנים חרדים.