ביום ראשון האחרון (28.01) הצבא האמריקאי התיר לפרסום כי שלושה מחייליו נהרגו במתקפת מל"ט מתאבד על מתקן בצפון מזרח ירדן, עשרות חיילים נוספים נפצעו, חלקם במצב קשה מאוד. לאורך היומיים האחרונים רבים במזרח התיכון שואלים את עצמם: מתי תגיע התגובה האמריקאית, וכמה תהיה משמעותית? אלה האפשרויות העומדות מול ממשל ביידן.

ראשית, בקשר למצב הרוח של ההנהגה האמריקאית, ניתן בהחלט לקבוע שנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן איננו מעוניין במלחמה רחבה במזרח התיכון, ואיננו מעוניין לדרדר את המצב מעבר לקיים. זו בניגוד לגורמים רבים בפנטגון ובמחלקת המדינה האמריקאית שהגיעו לתפיסה כי המלחמה האזורית כבר בדרך גם ככה, ועל כן עדיף להיות אלה שתופסים את המושחות של האזור ולצאת למתקפה משמעותית בעלת תוקף הרתעה כבד.

האפשרויות:

אפשרות מספר 1 – האפשרות הסבירה: הנשיא ביידן ממשיך בקו הפיוס ובוחר לפעול בתגובה נקודתית, ישירות נגד הכוח שביצע את המתקפה שהרגה את החיילים האמריקאיים. במקרה כזה, צבא ארצות הברית יצא ליעף תקיפות נגד שטחי פעילות של משפחת המיליציות הספציפית שביצע את התקיפה, תקיפות אוויריות על מחסני תחמושת, שטחי אימון, תשתיות שיגור וכוח אדם.

אפשרות מספר 2 – האפשרות הנחוצה המינימלית: הנשיא מחליט לאפשר לצבא ללכת צעד אחד רחוק יותר, ומאשר תקיפה רחבה על כלל המיליציות האיראניות (ככל הנראה ללא חיזבאללה) הפועלות כנגד ארה"ב ובעלות בריתה במזרח התיכון: מתקפה משולבת ועוצמתית על החות'ים בתימן, המיליציות השיעיות בעיראק ובסוריה ואף נגד כוחות איראניים מחוץ לאיראן עצמה. תקיפה זו בעצם תהווה סוג של "כרטיס צהוב" לאיראן ותיתן לה הזדמנות לסגת מפעילותה המערערת שביצעה באזור מתחילת המלחמה בעזה.

אפשרות מספר 3 – הפיתרון האמיתי: ביידן מחליט להיכנס "אול אין", ולראשונה מאז 1998 צבא ארצות הברית תוקף את איראן ישירות, משמיד את מאגרי המל"טים והטילים אותם היא מעבירה אל המיליציות ברחבי המזרח התיכון. משמיד תשתיות צבאיות (לאו דווקא תשתיות גרעיניות) ובדומה למבצע "גמל שלמה" של הצי האמריקאי בסוף שנות ה-90, הצבא האמריקאי מטיל על איראן מכה קשה שייקח לה זמן לא מבוטל להתאושש ממנה. אפשרות זו היא "כרטיס אדום" בוהק לאיראן, זו תקיפה שאומרת לאיראנים "אנחנו יודעים שאתם מספקים את הנשק, את הידע ואת הפקודות למליציות האלה, ואתם תישאו באחריות". הסיכוי שתקיפה שכזו תצא לפועל תחת ידו של הנשיא ביידן היא קלושה להחריד, אך יש רבים בממסד האמריקאי שכבר מכינים את הצבא לתרחיש כזה.

רבים בטהרן מחזיקים כעת את נשימתם בציפייה למדוד את עוצמת התגובה האמריקאית, ומתפללים שתהיה איפשהו בין האפשרות הסבירה לבין הכרטיס הצהוב. האמריקאים בינתיים מכינים כלי לכל האפשרויות, כשלפחות שישה מטוסי תדלוק חדישים המריאו לפני יומיים מטקסס אל בסיס חיל האוויר קובנטרי באנגליה, בו מוצבים מפציצים אסטרטגיים אמריקאים למקרים שכאלה.

העובדה שהאמריקאים מכינים את תשתיות ההפצצה האסטרטגיות שלהם יכולה להצביע על רצון, לפחות בדרג הצבאי לקחת את התגובה צעד אחד רחוק יותר, או לפחות להיות מוכנים לאפשרות שכך ידרשו לעשות, אחרת היו מסתפקים בשימוש בכלי הטיס שעומדים לרשותם על גבי נושאות המטוסים ששטות באזור הים התיכון, כעת נותר רק להמתין ולראות במה יבחר ביידן וכיצד יגיבו האיראנים.