האלימות המילולית של השמאל שהתגלתה היום ב'ועידת השלום' מלמדת על אופים הצבוע של אלו המוכנים להתחבק עם רוצחי ילדים אך מכים את האח שלהם. הקללות, הגידופים והמכות שחטף היום שר בישראל, חבר הקבינט ויו"ר מפלגה בת 12 מנדטים, מלמדת עד כמה השמאל בישראל שקרן וצבוע. כמה צדקו חז"ל כשניסחו במשפט קצר את תמצית ועידת השלום: "כל מי שנעשה רחמן על אכזרים נעשה אכזר על רחמנים".

בתוך הקהל הנחמד, הרגוע, התרבותי ישבו אנשים שהתחבקו עם מכחיש השואה ומתכנן הרצח במעלות אבו מאזן, ושמוכנים לשחרר היום את רוצח הילדים מרוואן ברגותי ימח שמו. אלה האנשים שכינו שר בישראל בשם 'רוצח', 'פאשיסט' ולא נתנו לו להשלים משפט, כשלשיא הגיעו הדברים בהכאה פיזית של שר בישראל.

[[[https://www.youtube.com/watch?v=Kq0onicS-zI]]]

היסטוריה של אלימות

האלימות של השמאל בישראל לא התחילה הערב. ההתבטאויות של השמאל הקיצוני נגד אנשי ימין המשיכו כל העת, כשסופרים ואנשי אקדמיה, קראו לעלות על עפרה בטנקים, לירות על מתנחלים וכהנה רבות. כמה עשרות שנים קודם לכן הם גם ביצעו. מאות אנשי אצ"ל הוסגרו על ידי אנשי ההגנה לבריטים בתקופת 'הסזון' שם עונו בצורה אכזרית. חלק מהם אפילו לא הועבר לבריטים אלא נרצח בידי אנשי ההגנה עצמם, כמו ידידיה סגל הי"ד (דודו של העיתונאי חגי סגל). מאוחר יותר עם הקמת המדינה, הורה בן גוריון לרבין לירות על אנשי האצ"ל באניית הנשק אלטלנה ועל מפגינים רעבים ללחם בואדי סליב בחיפה.

כשהגה השלטון יצא מידיהם הם עברו לשיטת פעילות אחרת. שורת הבוגדים שיצאה מהשמאל בהם מרקוס קלינברג, אודי אדיב והגרוע מכולם מרדכי וענונו, מעידה כי מאחורי החזות הנינוחה נמצא ריקבון מוסרי שלא מפחד להפקיר אח בשביל לרצות את האויב.

אחרי ההסתה ביומיים האחרונים הם עלו שלב ומצעקות וגידופים עברו לאלימות פיזית. הרצח הפוליטי בישראל נראה קרוב מתמיד והפעם משמאל.