בכל קהילה קיימת ההתרגשות הזו לקראת הרגלים: פסח שבועות וסוכות, שכבכל שנה מביאים עמם התרגשות היערכות ותחושת משפחתיות וקהילתיות משמעותיים. כל אחד מכיר את אווירת החג הייחודית הזו עוד מילדות. כמעט כל ילד.

טניה רות עלתה ארצה עם משפחתה בגיל 3, כל חייה לא עלה ספק ביהדותה, עד שהוריה התגרשו. מכאן החל מסע ארוך וקשה שהחליטה טניה רות לעבור. "הרגשתי שלקחו לי את הזהות באמצע החיים" היא מספרת, ומוסיפה "זו לא תחושה נעימה, כי אחרי שאת מסיימת תהליך כזה את רוצה להיות חלק מהעם, אך יש בחברה תפיסה מקובעת כלפי עולי בריה"מ. תמיד יפשפשו בציציות שלהם רק בגלל שעלו משםץ כשאמרו לי שאני צריכה לעבור גיור התמוטטי, אבל עשיתי את זה בשביל עצמי, בשביל לסגור מעגל ובכדי להקים משפחה יהודית".

חג השבועות מאתגר אותנו כקהילה, כעם. תוך כדי חג מתן תורה, באותו החג שאנחנו מציינים את אירוע השיא בהיסטוריה של העם שלנו, אנחנו נדרשים להתעסק גם כן בנושא שלאורך כל השנה אנחנו מעדיפים לטאטא מתחת לשטיח. בסקר שעשינו בארגון 'עתים' לפני כשנה עולה ש-59% מאנשי הציונות הדתית לא מעוניינים שילדם יתחתן עם מתגייר. בקרב הציבור המסורתי והחרדי הנתונים קופצים ל70% ו80% בהתאמה. אפילו במגזר החילוני רק כמחצית מהמשיבים השיבו שאין להם בעיה. הציווי לאהוב את הגר הוא ציווי שחוזר אלינו כל יום כדרישה אלוהית, ואילו אנחנו מעדיפים כל יום לדחוק אותו חזרה אל מתחת לשטיח.

רובנו אנשים מאירי פנים אך הנתונים הללו מראים שעלינו לעשות עוד עבודת תיקון על קבלת האחר והשונה. המתגיירים עוברים מסע מטלטל של עיסוק פנימי וחיצוני בזהות הגרעינית שלהם, והיחס המדיר במהלך המסע ולאחריו פוגע ויוצר תחושה אמיתית של אדם סוג ב'. הגרים שומעים לא פעם אמירות קשות כלפיהם כגון "אצל הגרים הרמאים הם הרוב, פורים כל השנה משקרים ומשתכרים", או "עוד דרך למחוק את העם היהודי והטוהר שבו", וגם, יש סיבה שבימות המשיח לא יקבלו יותר גרים.

החשש מדחייה מקונן בקרב אלו שעברו את המסע הזה ולעתים רבות מדי גם מתפוצץ להם בפנים, במיוחד סביב שבתות וחגים. החובה שלנו כחברה היא לדאוג למתגיירים מרגע שסיימו את תהליך הגיור שלהם. הנתונים המוצגים מעלה, ושאר הנתונים מהסקר שערכנו מראים מצב מצער.

כיום במדינת ישראל, החברה הישראלית לא רואה במתגיירים חלק אמיתי. הדבר מעיד ככל הנראה על האמון שנותנת החברה הישראלית בממסד הדתי בישראל, אך הציווי האלוהי הוא "ואהבת את הגר", ומרגע שאדם סיים את המסע הזה עלינו ליישם זאת ללא סייג. הגיור במדינת ישראל הוא סיפור של קיבוץ גלויות, ומצוות אהבת הגר דורשת יותר מהכל להכיר בתהליך שהם עברו, לחבק אותם אל חיקנו ולשלב אותם בקהילותינו.

כבכל שנה, גם השנה אנו בארגון עתים מובילים בגאווה את מיזם 'ואהבת את הגר' שמטרתו להציב מראה בפני החברה הישראלית, ולאתגר אותם אל מול הציווי האלוהי החשוב הזה. אנו פועלים ללא לאות על מנת להזכיר לקהילות ברחבי הארץ שחיים במדינת ישראל אלפי אנשים שאנו מצווים לאהוב אותם, לחבק אותם אלינו ולשלב אותם איתנו.

בחזרה לטניה רות, היא מסכמת כך: "בחברה עדיין יש תחושה שאני לא מספיק יהודייה. גם אחרי שסיימתי את תהליך הגיור החברה הישראלית מתקשה לקבל אותי. אנשים צריכים להבין שגיור הוא עניין חיובי, מדובר באדם הרוצה לשמר את היהדות. צריך לחבק את זה, צריך לחבק אותנו ולתת לנו את התחושה שאנחנו חלק". חג השבועות מתקרב אלינו בצעדי ענק, וזו ההזדמנות לשים את המצווה החשובה הזו במקום הראוי לה – בקידמת הבמה. השנה כל קהילות ישראל מתגייסות בכדי לאהוב את הגרים, נשלב אותם בהכנות לחג, נזמין אותם אלינו הביתה להכנות לחג ולחג עצמו. ונקיים את המצווה הזו לשם יחוד קדושת עם ישראל מלידה ומבחירה.

אנחנו מזמינים אתכם להשתתף באירועי מיזם 'ואהבת את הגר' בכל רחבי הארץ או לקיים אירוע כזה אצלכם בקהילה.

לפרטים נוספים אתם מוזמנים לפנות לארגון 'עתים' או ללחוץ כאן

הכתבה בשיתוף ארגון עתים