פרשת הרצח של תאיר ראדה ז"ל מ-2006 שמסתיימת היום בזיכוי רומן זדורוב, הייתה הצעד הראשון בהידרדרות, ויש שיאמרו ההתפרקות הערכית של מערכת אכיפת החוק בכלל ומשטרת ישראל. ארגון שעומד היום מבחינת מעמדו, בשפל האמון הציבורי בו ותחושת הביטחון האישי של האזרחים אותם הוא משרת.

את רוב תחלואי המערכת החמורים ביותר שאנחנו רואים היום אפשר לשחזר צעד אחר צעד חזרה לחקירת והאשמת זדורוב: עיגול פינות, שיטות חקירה מפוקפקות, אכיפה בררנית, אכיפה במוטיבציה עודפת כנגד מי ש"קל" לאכוף נגדו. את כולם ניתן למצוא בתיק הזה, התיק ההיסטורי הזה שמגלם בתוכו כל כך הרבה רעות חולות.

אבל למה? מדוע התיק הספציפי הזה הפך לתיק כל כך משמעותי בהיסטוריה של מערכת אכיפת החוק הישראלי?

כדי להבין את זה, עלינו לחזור כמעט 17 שנה אחורה, לנובמבר הקר של שנת 2006. הרצח של תאיר ראדה ז"ל התרחש ב-6 בדצמבר 2006, אבל עלינו לחזור שבועיים אחורה. רבים שוכחים את הקונטקסט בו הגיע תיק הרצח של תאיר ז"ל.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הצצה לראיון עם רומן זדורוב (באדיבות חדשות 12)

בני סלע בורח מהמשטרה שבועיים קודם

ב-24 לנובמבר 2006 התרחש אירוע לא פחות דרמטי מבחינה תדמיתית למשטרת ישראל, האנס הסדרתי הידוע לשמצה בני סלע חמק מחזקת המשטרה בחניון בית המשפט בתל אביב, ומאותו רגע משטרת ישראל נתפסה במערומיה לעיניי כל אזרח מדינת ישראל. בני סלע, אסיר נמלט חסר אמצעים הוביל את משטרת ישראל על כל עוצמתה, שוטריה, פרשיה ומסוקיה למרדף כלל ארצי בן שבועיים, חוצה ערים ומחוזות.

תדהמה שררה ברחובות, נשים בכל הארץ פחדו לצאת מבתיהן עם רדת החשיכה, הודעות על תצפיות של האנס המפורסם צצו בכל רחבי הארץ כמו פטריות אחרי הגשם. ומשטרת ישראל מצאה עצמה בעין הסערה, חסרת אונים ומושפלת.

Photo by Nati Shohat /Flash90

תוך כדי מרדף אחרי בני סלע – רצח מחריד בקצרין

יומיים לפני תפיסתו של סלע, ב-6 בדצמבר של אותה שנה, התווסף עוד אירוע לצבר התאונות התדמיתיות של המשטרה: גופתה של נערה צעירה נמצאה בתא שירותים בבית ספרה, והמשטרה? שוב מצאה את עצמה חסרת אונים אל מול האירוע.

בימים הראשונים לאחר הרצח משטרת ישראל פרפרה כדג מחוץ למים, מעקב אחר כיווני החקירה מציג חוסר התמצאות ותפיסה של "כל הבא ליד". בתחילה העריכה המשטרה כי מדובר באלימות בין בני נוער, לאחר שירדה מהכיוון הזה עצרה חסר בית מהאזור שלבסוף נפסל לאחר שאומת האליבי שלו, ולאחר מכן עצרה את גנן בית הספר, אך גם הוא סיפק אליבי מוצק.

למרבה האירוניה אף שקלה המשטרה את האפשרות כי בני סלע אותו תפסה כמה ימים קודם לכן אחראי לרצח, אך לא הצליחה למצוא ראיות שיקשרו אותו לאירוע. וככל שנשקלו עוד ועוד כיוונים ועוד ועוד מהם נפסלו, וכל זה על רקע כישלון בני סלע הטרי, כך הלחץ גבר וגבר. עד שבסופו של דבר, משהו במערכת אכיפת החוק נשבר.

הנאשם המושלם – מהגר טרי בלי אזרחות ובלי שפה

הלחץ הגובר והצלילה התדמיתית שהמערכת הייתה שקועה בו הובילה להתנהלות לא אחראית, כלל הנראה אפילו על גבול הפלילית. מישהו במערכת החליט שהגיע הזמן להביא תוצאות – ולא משנה מה נדרש לשם כך.

והפלא ופלא, משטרת ישראל מוצאת כיוון חקירה חדש, הנאשם המושלם. רומן זדורוב היה אז מהגר טרי במדינת ישראל, לא יהודי, ללא אזרחות וכבד שפה. חזותו הפיזית וחוסר יכולתו להתנהל בעברית, הפכה אותו לחשוד המושלם, לאו דווקא מבחינה חקירתית אבל בהחלט מבחינת תקשורתית.

יש אנשים שקל לאכוף נגדם, כמו שקל לפצוח במרדף מהיר אחרי אהוביה סנדק וכמו שקל לחלק דוחות בצומת בית קמה בלי להיכנס לפזורה, כך היה קל להאשים את זדורוב. משטרת ישראל מצאה את המטרה, עכשיו רק צריך להפליל אותה.

וכאן אנחנו נכנסים לשורשי ההרגלים הרעים של המערכת בכל רמה. זדורוב ספג תרגילי חקירה בכל מיני צורות, ממדובבים שחלקם בכלל לא דיברו איתו באותה שפה, חוקרים שמדריכים אותו בשחזור מתוקשר ואפילו התעלמות מראיות שסותרות את תאוריות המשטרה. תרגילי חקירה על גבול הפליליים הם עניין שאנחנו רואים שמשטרת ישראל מתקשה איתו עד היום.

רומן זדורוב (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ההתקרבנות של הפרקליטות

בנוסף למשטרה, יש לתת את הדעת גם על התנהלות ארגונים נוספים במערכת האכיפה, התוקפנות של הפרקליטות כלפי גורמים שיוצאים כנגד העמדה הרשמית, השרירותיות של בתי המשפט בקבלתם באופן כמעט גורף וללא עוררין של גרסאות המשטרה, אישור צווים והארכות מעצר על בסיס ראיות לא מוצקות בלשון המעטה והרשימה עוד ארוכה.

עליינו רק להביט בפירוק וביטול גרסת הפרקליטות והמשטרה על ידי בית המשפט בזיכוי זדורוב על מנת להבין את עומק השבר במערכת, ולראות את המהירות בה אצה הפרקליטות להצהיר כי עמדתה בקשר לאשמתו של זדורוב "לא השתנתה", רגעים לאחר חשיפת פסק הדין לעולם.

יש לקוות שהיום הזה, האירוע הזה של זיכוי זדורוב – יהווה נקודת תפנית ורגע של חשבון נפש ולמידה למערכת ואנשיה, אך הסימנים אינם מבטיחים. ולמה בעצם שישנו את דרכם כשבתי המשפט עדיין חותמים על צווים דרקוניים במחי קולמוס, כשהאכיפה הבררנית עדיין משתוללת ברחובות ללא מפריע וכשכלל מערכות אכיפת החוק עדיין מעדיפות לצמצם שורות מלהתמודד עם ביקורות?

על כן האחריות מוטלת עלינו, האזרחים, לייצר שיח שיוביל לשינוי באותם מערכות, בדיוק כפי שהשיח הציבורי הביא למשפטים החוזרים ונשנים של רומן זדורוב, כך השיח הציבורי יכול להשפיע גם על הארגונים האלה ברמה העמוקה ביותר.