"ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. ויקם….". כך היא דרכה של אבלות קשה. בת-הברית של אברהם אבינו הלכה לעולמה. והוא בא. שב מהר המוריה. מהליכה בארץ לאורכה ולרחבה. ומתכנס. והוא בוכה. על כל הדרך המשותפת שהלכו בה.

בין השאר, אברהם מגייר את האנשים ושרה את הנשים. והוא סופד לה – ומתאר את מה שהייתה ומה שאפשר היה להיות, ואת החלל הנורא שיצר מותה בקרבה.

והוא קם. לא נופל בייאוש. לא פועל בטירוף הדעת. וקימתו היא קניין הקרקע הראשון בארץ ישראל. מערת המכפלה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

בן גביר בחווארה (צילם: דוברות עוצמה יהודית)

זו דרכה של אבלות קשה. לא אטומים לה. לא נועלים את שערי הלב מהבכי ומהכאב. לא מתרשלים מלהספיד. ואת האבל ואת המפלה הופכים לקימה. של בניין. של קניין. של נטיעה – לא הרס.

=======

המאמר פורסם בקבוצות 'זיקים' בהן הרב שרלו מפרסם מאמרים קצרים בענייני השעה