מחשבות ביינישיות: "רק לא גמרא, בבקשה"

סדר ערב, חברותא צעירה. ככה זה בישיבה שלנו- ותיק עם צעיר, שיעור ד' עם שיעור א' ותפקידי להכניס אותו לעולם, לעניינים…

הוא מגיע למקום הקבוע שלנו עם כוס ברד וחיוך שמח, בשבילו זה שעה וחצי של חופש, בשבילי זה שעה וחצי של נתינה- לנסות להכניס מישהו לקדושה, להראות לו עולם אחר- ולגרום לו להתאהב, וגם, מעין הכרת הטוב- טיפלו בי, הכניסו אותי, והגיע עכשיו תורי לסחוב את האלונקה.

 וככה זה נפתח, כל יום מחדש- "מה שלומך", "איך היה היום" –כמו אח גדול עם אחיו הקטן- מכוון אותו כדי שילך בטוח ולא ימעד ח"ו. והנה העברנו 25 דק' ב"ה, ונשארה לנו רק עוד שעה.

 מסתכלים אחד על השני, יש לו כמו תמיד מבט מתחנן- "רק לא גמרא, בבקשה…" ואני נכנע- לא נגרום לו סבל כ"כ הרבה זמן, מבין אותו לגמרי-הרי גם אני הייתי כמוהו עד לא לפני הרבה זמן.

אז מה עושים? במיוחד בשביל זה קניתי כמה ספרים של "הרב קרליבך – סיפורי נשמה" אולי ככה נצליח לפתוח אותו לקדושה. סיפור ועוד סיפור – והלב מתחיל להיפתח- וגם עברה ב"ה עוד חצי שעה ונשארה לנו "רק" עוד חצי שעה… "אז אולי נספיק ללמוד כמה שורות מהגמ'? "- אני חושב לעצמי, הרי אסור לי למעול בתפקידי – אני צריך לתת לו כלים בישיבה, בכל התחומים – הן בתובנות והן בלימוד גמ'.

וזה השלב שבו אני מנצח. מסתכל לו בעיניים והוא מבין, הוא בולע את הרוק ופותח את הגמ'- זהו, הגיע הזמן.

גמרא זה לא בשבילי

אבל הפעם זה היה שונה מתמיד, הפעם הוא הגיע מוכן והתחיל לירות- " לא רוצה ללמוד גמרא, לא מעניין אותי… אוהב ללמוד אמונה, הרב קוק. חלאס עם הגמ'!- זה לא בשבילי… "

מה עושים? איך מגיבים? נושם נשימה עמוקה ותוך כדי חושב, ואז עונה לו ישר ולעניין – "לא רוצה…? לא צריך, לילה טוב" סוגר את הגמ' ויוצא. הוא היה בשוק.

למחרת, כל היום אני במחשבות, איך נסביר את הגודל, את האמת, או אולי הוא באמת צודק…? ואז, פתאום הבנתי, רגע לפני החברותא.

הוא מגיע, מתיישב, עוד זוכר את האי נעימות מאתמול. "בוא, נצא לסיור" אני אומר, ואז אנחנו- הוא ואני מסתובבים, בבית המדרש. עוברים מדף אחרי מדף ועל כל מדף אני אומר " אתה רואה?" והוא עונה בצורה נבוכה- "כן." ושוב אני שואל " אתה רואה?" והוא שוב עונה- "כן." וככה טיילנו לנו בעולם הישיבה, בבית המדרש ובספריה.

ובסוף הסיור, אני עוצר ואומר- " ראית את כל הספרים? אלו נתונים, אלפיים שנה ככה לומדים- גמרא, גם הרב קוק – למד הרבה גמרא, זה נתון, זאת עובדה. בכל עולם הישיבה- יש שלושה סדרי גמרא- רוב היום בערך- 9-10 שעות… זה נתון ועם נתונים א"א להתווכח… אפשר לשאול 'למה', אפשר להוסיף עוד ספרי אמונה, אבל את הבסיס, את הנתון שעומדת עליו עולם התורה – א"א להתכחש- וזו הגמרא.

זה כמו להתחתן או להוליד ילדים אני יכול לתת אלפי תירוצים למה לא, וכמה זה נוגד את החיים ההגיוניים, אבל אלו נתונים ועם נתונים אי אפשר להתווכח… כי מה שעומד במבחן המציאות כל כך הרבה שנים-אף פילוסוף לא לשבור ושום תאוריה לא יכולה לנצח.

 ואז, הוא מביט בי בעיניים טובות, עם חיוך קטן ואוהב- ושואל- "הבנתי, מסכים, אז למה לומדים גמרא?"

ואני עונה- "את זה נמשיך כבר בפעם הבאה…"