הגבול הברור שמתח בית המשפט העליון בפני מינויו של דרעי לשר עם שני תיקים בכירים, יצר בי קושי פנימי.

מצד אחד, אני תומך בהכרעה הזו. לא הייתי רוצה, ומסתבר שרובנו לא היינו רוצים (כולל אנשי ימין, לפי סקר "מאגר מוחות") שמורשעים וודאי מורשעים חוזרים יכהנו בתפקידים בכירים ויהיו אחראים למליארדים רבים של הקופה הציבורית של כולנו.

מצד שני, יש לי חולשה לאריה דרעי. עדיין ולמרות הכל. הוא זה שהצליח לחבר לגאונות ולכריזמה ההלכתית של הרב עובדיה יוסף מנגנון שתירגם לפעולה מפלגתית מנצחת. בהרבה מובנים, הוא האדם שש"ס לא יכלה לקום בלעדיו ולא יכלה להיהפך ללא מפעלותיו לזרם חזק ושורשי בפוליטיקה הישראלית. המעשה הזה זקף את גבם של רבים מבני משפחתי הקרובה, ונתן להם נראות וקול בציבוריות הישראלית. על הדרך הפרויקט הזה סבל מהרבה בורות, גזענות וצרות עין לצד ביקורת חשובה ואמיתית.

אין בי שום שמחה לאיד לכ-400,000 מצביעי ש"ס. חלקם, כאמור, חברי ובני משפחתי. אין לי ספק שגם הם רוצים מנהיגים נקיי כפיים וברי לבב. ועדיין, נחמץ ליבם מהנישול של המנהיג הפוליטי הבלתי מעורער שלהם. ועדיין, הם מייחלים ומתפללים שתימצא הדרך לבטל את רוע הגזירה. וחלקם גם כועסים עליו דווקא בגלל זה, בגלל השניות שבין הכישרון וההצלחות הפוליטיות המוכחות ובין המעידה החוזרת בעבירות הנוגעות לקופה הציבורית.

דרעי ותמכיו. אחרי פסילתו בבג"צ (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

למרבה האבסורד גם חלק לא מבוטל ממתנגדי הממשלה הנוכחית חש כך, כאשר המציאות שמה את דרעי בתור "מבוגר אחראי" בממשלה עם ייצוג יתר לימין קיצוני ופזיז.

בעודי מתלבט בדבר, האזנתי לביצוע של אהרון רזאל ואביתר בנאי למילים האלמותיות הבאות: "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו. ומשנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח." (הלכות תשובה לרמב"ם פרק שני, הלכה ד)

הלחן המרגש של אהרון רזאל חשף הרבה יותר מאיתנו לאחת מההלכות העמוקות בקובץ הלכות התשובה של הרמב"ם בספרו "משנה תורה". ההלכה קוראת לדרך רדיקלית של השב. היא קוראת לו לחיות בתודעה תמידית של תשובה. תודעה שמביאה לצניעות והנמכת קומה. תודעה שמביאה לעשיית צדקה. תודעה שמביאה ללקיחת סייגים ומרחק מאזורי החטא: שינוי השם והמקום.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הריאיון של אריה דרעי בחדשות 13 אחרי פסילתו (באדיבות רשת 13)

אני רחוק מצדיקות וחלילה לי להטיף לאחרים. אני בהחלט רוצה להאיר שראוי שגם שליחי הציבור שלנו יקחו לקח מהלכות תשובה. כך הייתי רוצה שנצפה מעצמנו ומהנבחרים שלנו. שיתרחקו מאזורי הפשע. שיתקנו את עצמם לעומק. שישקיעו במידות שלהם ולא רק בשיווק ובטיפוח הכח שלהם. זה מה שהייתי מצפה מהרב אריה דרעי. הרבה פחות נסיונות לייצר מסלולים עוקפי בג"צ, עידוד של ביקורת על השופטים ומחשבה על כל מיני תפקידים חדשים שיאפשרו לו להגיע לשולחן הממשלה בתחמנות (ראש ממשלה חליפי, משקיף בקבינט וכו) או מינוי של בני משפחתו לתפקידים מהחשובים בממשלת ישראל.

אני רוצה גם לטעון שמי שנכווה ברותחין היה חייב להימנע מצוננין. לכן, הטענה שמדובר בעבירת מס "פעוטה" איננה ממין העניין. והנורמה הציבורית הבריטית שהביאה ממש בימים אלו לפיטורי שר בעבירה דומה ובמעידה ראשונה, מראה שלא מדובר בהכרח במקרה של איפה ואיפה.

אני זוכר איך הגשת כתב האישום הראשונה כנגד דרעי ופסילתו מלכהן כשר ב1993, הביאה את ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל להילחם לטובתו למול בית המשפט העליון וכנגד הייעוץ המשפטי לממשלה. קשה לומר, אם כן, שמדובר כיום בפסיקה פרסונלית המכוונת לפגוע בנתניהו ובממשלת הימין החדשה שהקים. הנסיון לחוקק מעקף לפסיקה החד משמעית הזו היא אם כל הפרסונליות.

יו"ר ש"ס אריה דרעי בכינוס סיעת ש"ס אחרי פסילתו, בשבוע שעבר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

החוק הישראלי מבקש למסד ולבסס נורמה באופן שמחייב את כולנו באופן שוויוני ומשפיע לטובה על כולנו כחברה. המפעל האדיר של הרמב"ם ביקש לעשות את אותו הדבר בדיוק. נדמה לי שאם היו נבחרי הציבור שלנו מפנימים את המסלול שהוא מתווה לחוזרים בתשובה היו נחסכים מאיתנו הרבה כאבי לב ומחלוקות. שנזכה כולנו לשוב ולתקן את דרכינו!

אבי דבוש, מנכ"ל קול רבני לזכויות אדם ומייסד תנועת הפריפריות