שר המשפטים יריב לוין פרסם היום (רביעי) את טיוטות הצעות החוק לרפורמה המשפטית שתכנן במשך שנים, הכוללת שינויים של חוק בתי המשפט וחוק יסוד השפיטה.

בשורות הבאות נפרט את השינויים העיקריים בחוקים, על פי טיוטות הצעות החוק. כל הכתוב בהמשך הינו ציטוטים ישירים מתוך הטיוטות.

שינוי הוועדה לבחירת שופטים

מוצע לקבוע בסעיף 4 לחוק היסוד הרכב לוועדה לבחירת שופטים אשר יאפשר ביטוי רחב לערכי הציבור ולגיוון העמדות וההשקפות בחברה הישראלית, ולמנוע מצב שבו השופטים המכהנים שולטים – באופן חיובי או בדרך של וטו – בהליכי המיון והבחירה לתפקידי שפיטה והרשות השופטת משפיעה בעצמה על הרכבה.

עוד מוצע לאפשר שימוע פומבי למועמדים לבית המשפט העליון בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת באופן שיבטיח שקיפות בהליכי המינוי. השימוע יבטיח את איכות המועמדים לשיפוט ויבטיח דיון ציבורי גלוי בתפיסות המשפטיות ובערכים העקרוניים של המועמדים לפני מינויים.

הרכב הוועדה לבחירת שופטים עובר לחקיקתו של חוק זה הוא בן תשעה חברים. שלושה מתוכם שופטים של בית המשפט העליון, שני נציגים של לשכת עורכי הדין, שני חברי כנסת ושני שרים. בשיטה זו לחברי הוועדה שאינם נבחרי ציבור – השופטים ועורכי הדין – יש רוב בוועדה, ולא ניתן למנות שופט שאינו מקובל עליהם לערכאה כלשהי.

יתרה מכך, נציגי בית המשפט העליון בוועדה נוהגים להצביע באופן מתואם ביניהם, והדבר גורם לכך שנציגי הרשות השופטת מנהלים משא ומתן עם יתר חברי הוועדה כיחידה אחת עם כוח מיקוח מוגבר.

הגבלת ביקורת שיפוטית

מוצע להוסיף לחוק יסוד: השפיטה את סעיף 15א אשר יקבע מנגנון לביקורת שיפוטית על חוקים שהכנסת מחוקקת. הסעיף המוצע קובע כי בטלותם של חוקים רגילים שעומדים בסתירה לחוקי יסוד איננה אוטומטית וכי רק בית המשפט העליון, בהרכב מלא של כל שופטיו, למעט שופטים שנבצר מהם להשתתף בדיון במשך למעלה מ 30 יום מיום שנדרש בית המשפט העליון להכריע בענין, רשאי לדון בפסילתו של חוק.

זאת, הן כדי להבטיח דיון מקיף וממצה עם מגוון העמדות שיש לבית המשפט העליון והן כדי למנוע השפעה על הדיון בשל אקראיות ההרכב שידון בו. עוד מוצע כי הרוב הדרוש לפסילתו של חוק בידי בית המשפט יהיה רוב של שמונים אחוזים מכלל השופטים המכהנים בבית המשפט העליון, מתוך תפיסה שביטול הבחירה הדמוקרטית של הציבור הוא אירוע חריג שבחריגים ואם קיים ספק שמוביל כמה שופטים להתנגד לביטולו של החוק, הרי שיש להשאיר את בחירתו הדמוקרטית של הציבור באמצעות נבחריו על כנה. עמדה זו היא גם ביטוי לעובדה בישראל טרם גובשה חוקה מלאה ומוסכמת. לפיכך, פסילת חקיקה על בסיס חקיקת יסוד צריכה להיעשות בהסכמה שיפוטית רחבה.

הצעת חוק יסוד זו תוחמת את העילות לביקורת חוקים רגילים של הכנסת לחוסר הלימה לחוקי יסוד בלבד. לצד זאת ההצעה קובעת עליונות מוחלטת של חוקי היסוד ושוללת ביקורת שיפוטית עליהם, כדי להבטיח את כפיפות בית המשפט לשלטון החוק ולמקור סמכות דמוקרטי. זאת, בדומה למרבית מדינות העולם המערבי שלא נוהגת בהן ביקורת שיפוטית על הנורמה החוקתית.

לפי ההסדר המוצע, כל רשות שיפוטית שיתעורר בפניה ספק בדבר תוקפו של חוק, תהא רשאית לדחות את הטענה. ואולם אם סבורה אותה רשות שיפוטית כי יש לבטל או להגביל את תוקפו של חוק, והיא תמצא כי לא ניתן להכריע בענין שבפניה בלי להכריע בשאלת תוקפו של החוק, תאפשר לצדדים להעלות את השאלה ישירות לבית המשפט העליון באמצעות עתירה לביטול החוק.

בית המשפט העליון יהיה רשאי לדחות עתירות שכאלה בהרכב של שלושה שופטים, ורק אם סבור בית המשפט העליון כי אין מנוס מדיון בתוקפו של חוק, ייתכנס לשם כך בית המשפט העליון בהרכבו המלא.

פסקת התגברות

חוק-יסוד זה מעגן הוראת התגברות שבאמצעותה יכולה הכנסת לדחות פרשנות שנתן בית המשפט העליון לחוק היסוד או איזון מסוים שקבע בין ערכים או אינטרסים, ולהתגבר על פסיקת בית המשפט העליון הפוסלת חוק.

לפי המוצע, הכנסת תהיה רשאית, בתנאים מסוימים, להתגבר על פסיקה שיפוטית המבטלת חוק באמצעות הוראת התגברות. הרעיון שעומד ביסודה של הוראת התגברות איננו פטור של הכנסת מן המחויבות לערכי החוקה אלא מתן אפשרות למחוקק להכריע אחרת מבית המשפט בשאלה של איזון בין ערכים ובחינת שאלות המידתיות הכרוכות בהתנגשות ביניהם.

מוצע כי אם פסל בית המשפט העליון הוראת חוק בהסכמת כלל שופטיו – לא תוכל הכנסת שחוקקה אותו להתגבר על פסיקה זו של בית המשפט העליון בתקופת כהונתה.

לעומת זאת, אם פסיקת בית המשפט הפוסלת חקיקה ראשית של כנסת התקבלה שלא בהסכמת כלל שופטיו, מוצע כי הכנסת תוכל להתגבר על פסיקת בית המשפט הפוסלת חוק ברוב של 61 חברי הכנסת וזאת אם קבעה הכנסת במפורש כי החוק יעמוד בתוקפו על אף פסיקת בית המשפט. ההתגברות תהיה בתוקף עד לכהונתה של הכנסת הבאה, אשר תוכל לבחון אותה מחדש.

לשם כך נקבע כי תוקף ההתגברות מוגבל למשך ארבע שנים או עד לתום שנה מתחילת כהונתה של הכנסת המכהנת לאחר הכנסת שחוקקה את חוק ההתגברות, לפי המאוחר. מודל התגברות זה, שאין בו אפשרות להתגברות מראש, מאפשר דו-שיח תקין ומועיל בין הרשויות, וכי הכנסת תראה לנגד עיניה את פסק דינו המנומק של בית המשפט בטרם תחליט לנקוט בצעד חריג של התגברות.

כמו כן מוצע כי הכנסת תוכל להתגבר גם על פסיקה לביטול חוק שנתן בית המשפט פה אחד, אולם רק אם הכנסת שחוקקה את הוראת ההתגברות היא כנסת שונה מזו שחוקקה את החוק שנפסל בידי בית המשפט, באופן המבטא תמיכה של שתי כנסות שונות בהכרעה הערכית המנוגדת לזו של בית המשפט.

עילת הסבירות

מוצע לקבוע בסעיף 15ב ביטול של עילת חוסר הסבירות שהתפתחה בפסיקה הישראלית. הממשלה מחויבת לפעול לפי חוק בגבולות הסמכות שניתנה לה ובהליך הוגן. אולם הפסיקה הישראלית פיתחה בעשורים האחרונים עילת התערבות חריגה במעשי הממשלה כל אימת שבית המשפט סבור כי החלטת הממשלה או השר איננה סבירה.

ביקורת סבירות שיקול הדעת של הרשות המינהלית מסורה לכנסת שנותנת אמון בממשלה ולציבור שבוחר בה, והיא אינה עניין להכרעה שיפוטית. בית המשפט מעולם לא קיבל סמכות להחליף את שיקול דעתן של רשויות השילטון האחרות ואין להניח ששיקול דעתו נכון יותר.

עילה עמומה שכזו אף פוגעת בוודאות המשפטית והיא פותחת פתח לפסיקה שאיננה עקבית. בכך היא פוגעת באמון הציבור שעלול לקבל את הרושם שענייניו המשפטיים כפופים להכרעה סובייקטיבית באופיה.

היא גם מתמרצת הצפה של בתי המשפט בעתירות שעניינן הימור על עמדתו הסובייקטיבית של השופט. לפיכך מוצע לבטל את עילת חוסר הסבירות ולהחזיר את הביקורת השיפוטית על מעשי המינהל למיקוד הראוי לה בשאלות של חוסר-סמכות, תקינות ההליך ועמידה בדרישות חוקים מפורשים.

תיקונים נוספים בחוק בתי המשפט

סעיף 6 לחוק בתי המשפט: מוצע למחוק את פרטים שעוסקים אופן בחירת נציגי הכנסת ולשכת עורכי הדין לוועדה לנוכח ביטול חברותם של נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה ולנוכח קביעת נציגי הכנסת בוועדה באמצעות רשימת בעלי תפקידים קבועה.

עוד מוצע למחוק את פרט (3) העוסק בתקופות כהונת השופטים החברים בוועדה לנוכח קביעת חוק היסוד את מועד תחילת הכהונה של חבריה כולם.

לבסוף מוצע להוסיף לפרט (3א) העוסק בייצוג מגדרי בוועדה, חובת ייצוג לנשים מקרב נציגי הציבור שנוספו לוועדה ולגרוע מפרט זה את חובת הייצוג המגדרי של נציגי הכנסת לנוכח הקביעה שהכנסת לא תבחר עוד את נציגיה באופן מיוחד.

סעיף 7 לחוק בתי המשפט: מוצע לקבוע הגבלת מספר המועמדים לשיפוט שיכולים להציע הגורמים המנויים בסעיף – לשני מועמדים על כל משרת שיפוט פנויה.

עוד מוצע לתקן את סעיף קטן (ג) ולבטל את הרוב המיוחס הקבוע לשם מינוי שופט לבית המשפט העליון לנוכח קביעת חוק היסוד מנגנון בקרה חלופי לבחירת שופטים לבית המשפט העליון באמצעות שימוע פומבי בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.

לצד זאת מוצע למחוק את ברירת המחדל של בחירה ברוב רגיל של הנשיא וסגן הנשיא של בית המשפט העליון לנוכח קביעת חוק היסוד כי יידרש לשם בחירתם רוב מוחלט. 

סעיף 8 לחוק בתי המשפט: מוצע לבטל את סעיף 8 לחוק הקובע כי נשיא בית המשפט העליון וסגנו ייבחרו מקרב שופטי בית המשפט העליון המכהנים ואת קציבת כהונתם לשבע שנים, לנוכח קביעת חוק היסוד כי בדומה למקובל בארצות הברית הוועדה תוכל למנות נשיא וסגן נשיא לבית המשפט העליון שלא כיהנו תחילה בבית המשפט העליון ולנוכח קציבת כהונתם בחוק היסוד לשש שנים.