"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן אלא הם חיל השם…".

לרמב"ם היה ברור כי מבחינה מוסרית תורנית לא ניתן לאחוז את החבל בשני קצותיו. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בשליחת אחרים. בפסיקת הלכה לאחרים.

אין לנו היום שבט לוי; אין לנו מלך; ואין נחלה וביזה. אך גם כיום זכות גדולה היא למדינת ישראל להפריש חלק מבחוריה לתלמוד תורה. כמו שהיה בעת קיומו של שבט לוי.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הרב שרלו בהר הבית. ארכיון (צילום: מטה ארגוני המקדש)

לפני למעלה מעשרים שנים כתבתי על כך דברים ארוכים יחסית ועיקרם: חשיבות עליונה להקצאת חלק מעם ישראל לתלמוד תורה; הישיבות אינן עיר מקלט אלא מקום לבחורים לומדים ברצינות, למען עם ישראל;

לא ניתן לאחוז את החבל בשני קצותיו – ליהנות מכל מנעמי השלטון, לשלוח חיילים למלחמה או לפסוק להם הלכות, אך לא להיות שותף בחובות; וכדי שייאמנו דברי הטוענים שהם פועלים למען עם ישראל – להיות חלק מהתפילות לשלום המדינה והצלחתה.

ולוואי ותימצא הדרך לנהוג בדרך הזו. לטובת התורה. לטובת האומה. לטובת הארץ. לטובת המדינה.

=======

המאמר פורסם בקבוצות 'זיקים' בהן מפרסם הרב שרלו מדי יום מאמר קצר בענייני השעה