בבחירות 1996 התפקדתי לליכוד. כלומר, פורמלית זה קרה בערך 15 שנה אחר כך, כשהתחלתי ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה, אבל רגשית זה קרה אז, כשנכנסתי עם אבא שלי לקלפי, ולמרבה תדהמתי במקום להצביע מחל, הוא שלח את ידו אל האות ב' ההיסטורית של המפד"ל. לא מצאתי שום היגיון בלתמוך באף מפלגה זולת הליכוד: זה מה שהלב בחר, כבר אז, לב של ילדה שרק למדה לזהות את האותיות על פתקי ההצבעה.

ובכל מקרה, אלה היו בחירות ישירות (בשני פתקים), אז בנימין נתניהו עלה לשלטון לראשונה וזה קרה, למי ששכח, לאחר קמפיין של שלוש שנים שלו כראש אופוזיציה, נגד הסכמי אוסלו. קמפיין שכלל נאומים רושפים נגד הממשלה בהפגנות סוערות וריצה מסוקרת היטב מזירת פיגוע אחת לשנייה. המשך ישיר לתקיפות מדינית-בטחונית שנפרשה בהרחבה בספריו ובעיקר בספרו (המצוין) "מקום תחת השמש" מתחילת שנות ה-90.

אלא שעם עלייתו לשלטון, נתניהו הודיע שיכבד את הסכמי אוסלו שנגדם יצא בכזו תקיפות, ואף המשיך לשאת ולתת עם משמידן היהודים הגדול ביותר מאז היטלר ולחתום על הסכמים נלווים להסכמי אוסלו, לרבות זה שכלל את מסירת עיר האבות לידיו מגואלות הדם של ערפאת. שלוש שנים של נאומים, הפגנות, ספרים עבי כרס – לא איזו חתימה אצל אופירה וברקו או בועז גולן.

בנימין נתניהו, ארכיון (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
איך היה בכוחנו שוב ושוב לסלוח לנוכלות אידאולוגית כה בוטה? במילה אחת? פרופורציות. בנימין נתניהו, ארכיון (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

נסו, בבקשה, לדמיין את חשבון הטוויטר של ינון מגל, שמעון ריקלין או בועז גולן באוקטובר 1998. כיצד היה נראה המונולוג של אראל סג"ל אחרי לחיצת היד החמה של נתניהו וערפאת. וזה עוד בקדנציה הראשונה. אחר כך הגיעו ההצבעות (ברבים) בעד ההתנתקות, בלימת כל ניסיון לתקן את מערכת המשפט – והתפארות בכך, נאום בר אילן, שחרור מחבלים.

שאלה מתבקשת היא איך היה בכוחנו, ובלבבותינו, שוב ושוב לסלוח לנוכלות אידאולוגית כה בוטה? במילה אחת? פרופורציות. בקריירה פוליטית בת למעלה מ-30 שנה, יש לנו אפשרות לעשות זום-אאוט מהחלטה נקודתית כדי לבחון קריירה רבת שנים. וכן, גם לסלוח על טעויות. גם טעויות קשות.

מהטעם הזה, ולא רק מהטעם הזה, בבחירות האלה אני בוחרת – ובלב שלם – ב"בית היהודי". הסיבה המרכזית לכך היא שהמפלגה מונהגת כיום, ברוך השם, ע"י אשת הימין המוכשרת ביותר בפוליטיקה: איילת שקד. כך צריך לעשות כל ליכודניק שאכפת לו מהמדינה הזאת, ובעניין הזה אני נתלית לשמחתי באילן גבוה – השר לשעבר מטעם הליכוד, ח"כ יובל שטייניץ.

רציתי בכל מאודי בממשלה אחרת מזו שלבסוף קמה. הציבור בחר אחרת, גם שקד בחרה אחרת. אינני מוכנה בגלל טעות פוליטית אחת למחוק את ההישגים הרבים שלה, בוודאי כשמדובר בטעות שנתניהו – כידוע לכולם – הגה, הכשיר וניסה לבצע בעצמו.

אני מסתכלת על מה עשתה איילת שקד בקצת יותר מעשור של פעילות ציבורית ועל מה עוד תעשה, אני מסתכלת על מה הצליחה לעשות בשנה אחת בממשלה בה היתה אשת הימין היחידה. השוו: מה מירי רגב עשתה עבור הימין בשנותיה בפוליטיקה? את מה שעשתה לפני כולנו זוכרים. מה עשה בכיר הליכוד ח"כ אלי כהן? כיצד דוד אמסלם או יואב קיש קידמו את ערכי הימין, חוץ מלגדף שמאלנים? מה לחינוך הדתי-לאומי שקיבלתי ולזמירות "שיישרף לכם הכפר", גירוש יריבים פוליטיים מבתי תפילה ולהסתה יומיומית שבה דגלו בצלאל סמוטריץ ושמחה רוטמן?

מה לחינוך הדתי ולגירוש יריבים פוליטיים מבתי הכנסת? ח"כ בצלאל סמוטריץ (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ולא, אין לי שום חשש מאחוז החסימה. בציבור הישראלי, כפי שהוכיחו ארבע מערכות בחירות – אין רוב לקואליציה של הליכוד לצד שלוש מפלגות חרד(ל)יות לצדה, גם לא עם קישוטים לייטים או מפלגה שקורצת למרכז. הצבעה למפלגת הליכוד או לאחת משלוש השותפות שלה, שקולה להצבעה לממשלה רוטציונית בראשות בני גנץ, או ממילא לבחירות שישיות שתגענה במהרה כך או כך.

גם אסטרטגית, הסיכוי היחיד להרכבת ממשלה יציבה ולאומית הוא אך ורק אם "הבית היהודי" תיבחר לכנסת. עפ״י הסוקרים גם תרחיש נורא של "שריפת הקול" שלי ממילא לא ישפיע על פיזור הקולות הגושי – אני מעדיפה לקחת את הצ'אנס שלקול שלי תהיה השפעה מכרעת וימנית, וללכת עם הלב והאמונה שלי, מאשר לעשות שקר בנפשי; הלב שלי בימין.

הכותבת היא עורכת דין וחברת ליכוד