היכולת של הכנסת לפזר את עצמה ולהקדים את הבחירות היא תופעה ייחודית לישראל – שלא קיימת במדינות אחרות בעולם, גם כאלה שמנהיגות משטר פרלמנטרי. ברוב המדינות יש חוקים ברורים לגבי מתי הפרלמנט המקומי יכול להתפזר, ובמקרים רבים המחוקקים לא יכולים לעשות זאת על דעת עצמם מתי שהם רוצים.
כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .
כמעט בכל העולם, הסמכות לפזר את הפרלמנט לא נתונה בידי חברי הפרלמנט עצמם כפי שקורה בכנסת. ברוב המקרים, רק נשיא המדינה או המלך יכול לפזר את הפרלמנט ולקבוע בחירות – בעוד שחברי הפרלמנט וראש הממשלה יכולים להמליץ לנשיא לעשות זאת, אך לא יכולים להחליט על כך בעצמם.
רשימת המדינות שבהם פיזור הפרלמנט נתון לסמכות חיצונית כוללת בין השאר את ספרד, יפן ושבדיה (שם ההחלטה נתונה בידי המלך), וכן בניו זילנד ופקיסטן (בהם נשיא המדינה הוא זה שמחליט על הפיזור). ברוב המקרים במידה והממשלה נופלת בהצעת אי אמון, ראש האופוזיציה או המועמד המוסכם על מגישי ההצעה מקבל את המנדט להרכיב ממשלה חלופית בתוך הרכב הפרלמנט הקיים.
"בדרך לבחירות": כך סיקרו בעולם את פיזור הכנסת
0
0
במספר מדינות יש גם תנאים ספציפיים שנדרשים כדי שהנשיא יוכל לפזר את הפרלמנט. ברומניה הנשיא יכול לפזר את הפרלמנט רק אם 2 מועמדים שונים לא מצליחים להרכיב ממשלה חלופית לפני כן, ובפינלנד הנשיא יכול להורות על פיזור הפרלמנט רק אם כל ראשי הסיעות מסכימים לכך. בפרו הנשיא רשאי לפזר את הפרלמנט רק אחרי שעולות 3 הצבעות אי אמון באותה כהונה, כשאחרי כל הצעה כזאת נדרשת הקמה של ממשלה חלופית.
מרכיב נוסף נגזר מכך שבניגוד לישראל, מדינות רבות מחלקות את הפרלמנט לשני בתים – בית עליון ובית תחתון. כך נעשה למשל באוסטרליה, קנדה, צרפת ויפן. לפי החוק במדינות הללו, רק הבית התחתון יכול להתפזר (וגם זה רק בתנאים ספציפיים) – בעוד שהבית העליון לא יכול לעשות זאת, והמחוקקים שמה עומדים לבחירות רק בעת השלמת הכהונה שלהם.
גם במדינות שבהם הפרלמנט המקומי יכול להצביע על פיזור בעצמו, בדרך כלל ההצבעה על פיזור הפרלמנט דורשת רוב גדול יותר כדי לעבור, בניגוד לרוב הרגיל של 61 ח"כים הנדרש לפיזור הכנסת בישראל.
באירלנד ובריטניה נדרש רוב של שני שליש מחברי הפרלמנט, ובצ'כיה נדרש רוב של 120 מתוך 200 המחוקקים. המשמעות היא שכדי לפזר את הפרלמנט, נדרשת הסכמה על כך בקואליציה ובאופוזיציה יחד, בניגוד לישראל שבו הקואליציה יכולה לפזר את הכנסת על דעת עצמה בעיתוי שנוח לה.
כתוצאה מהחוקים הללו, מקרים שבהם הפרלמנט המקומי מתפזר לפני סיום הכהונה הם נדירים ביותר. זאת בניגוד מוחלט למצב בישראל, שבה 17 מתוך 23 הכנסות בישראל התפזרו בעצמם והובילו להקדמת הבחירות. אולי הגיע הזמן לשנות את החוקים ולאמץ את השיטות הנהוגות במדינות אחרות בעולם, כדי להביא ליציבות שלטונית גדולה יותר – במקום בחירות חוזרות ונשנות ללא הפסקה.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים