כשנפתלי בנט ואיילת שקד נכנסו לפוליטיקה וכבשו בסערה את הבית היהודי, נתניהו היה לאחר נאום בר אילן בו הוא דיבר על פתרון שתי המדינות. הליכוד הייתה מפלגת מרכז-ימין והבית היהודי והאיחוד הלאומי היו מפלגות ימין עמוק.

לא נחזור על כל הגלגול ההיסטורי, אבל במשך השנים נתניהו זיהה את הסנטימנט הימני שהולך ימינה ובכל פעם שבנט ניסה לבדל את עצמו ולברוח ימינה נתניהו נצמד אליו.

כל מתקפה וכל הבטחה מימין, נתניהו החרה החזיק אחריה. מתווה המסתננים שעליו הכריז בגאון ספג מתקפות מבנט ואפילו מכחלון כבר במהלך מסיבת העיתונאים שלו ותוך זמן קצר הוא קופל ונארז. פרשת אלאור אזריה שהתחילה עם גינוי של נתניהו התהפכה מהר לתמיכה במשפחה וטלפון לצ'רלי האב.

צ'רלי אזריה (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

נתניהו להטט בין עמדות המרכז – ימין שהחזיק ולמרות התנגדותו לחוק ההסדרה, פסקת ההתגברות וסנדול הקבינט מיכולת לקזז כסף למשפחות מחבלים מהרשות הפלסטינית, הוא כבר לא אמר זאת בפומבי, נתן לאנשים כמו כחלון ואחרים להיות המתנגדים ולהישען עליהם. אגב, כמו שהוא דן עם מנסור עבאס להקמת ממשלה מבלי ללכלך את הידיים. כי עד שזה לא קורה, אין מה להתלכלך.

נתניהו שלאחר עסקת שליט, ישיבה עם אהוד ברק ולאחר מכן ציפי לבני, היה דמות ימנית מרכזית. כמו מפלגת הליכוד לאורך השנים. אך מאז הוא עשה כברת דרך ארוכה אך עקבית, עד למצב כיום בו הוא ובן גביר מצויים על אותה נקודה בסקלה מימינם קיר.

מה זה אומר? בעיקר משטמה עזה למערכת המשפט (להבדיל מביקורת), קצף ושצף על כל מי שזז מהקו האידיאולוגי הנוקשה וכן הלאה.

מה שקרה בהקמת הממשלה האחרונה, הוא הצרחה בין נתניהו לבנט. בעוד בנט זז ימינה כל הזמן ונתניהו אחריו, פתאום בנט חתך מרכזה ונתניהו נדבק לצד הכי קיצוני במשוואה. עכשיו יש לנו את הליכוד והציונות הדתית שיאבקו על הקצה של המשוואה, החרדים, כרגע לפחות, עם מחויבות לגוש הזה, ומפלגת ימין מרכז אין במפה הפוליטית.

היו ימים (צילום: קובי גדעון/ פלאש 90)

אותן קולות שהיו לליכוד, לכחלון, ולכל מיני מפלגות מרכז ימין, אפילו קדימה וכחול לבן מתפוגגים, מקסימום הולכים לגנץ מיעוטן בימינה. אבל הסנטימנט הימני רחוק מבנט.

אגב בוויכוח בין בנט וכהנא לשקד אורבך האם לפנות לבייס הימני או לחתוך מרכזה, שניהם צודקים. כי המרכז צריך להיות הלב, אבל צריכים מקום גם לרצף על פני המפלגה. השאלה היא שאלת הפוקוס.

 רוצים את החרדים

סער ובנט ואפילו ליברמן, בגדול, הם מרכז ימין, זאב אלקין אף הפתיע ואמר בראיון לפני כשבוע ברשת ב': "אני מרכז ימין", על אף שתמיד הגדיר את עצמו איש ימין. אבל מיתוג שכזה לא עולה להם יפה במצב בו בגוש הימין זועמים עליהם. לכן הקולות של אנשי מרכז ימין נשאבים אל הליכוד, כרגע זו המפלגה הגדולה בגוש, כאשר רק בה יש גם דתיים וגם חילוניים בניגוד לציונות הדתית ולחרדים.

ציבור גדול שנחשב מתון מבחינה מדינית, פוליטית ודתית וניצב בגוש הימין כרגע ללא בית. הוא בעל זהות יהודית מוצקה, אך לא רואה את סמוטריץ' או ליצמן ככאלו שהוא רוצה שיקבעו לו את גבולות המדינה יהודית.

יש רק שתי אפשרויות: או שימינה וסער יצרו מפלגה רחבה ויצליחו להחזיר את האמון חזרה עם התבוססות בגוש הימין וקריצה "לשותפים הטבעיים" (לא יהיה קל בכלל), או שיבוא מישהו אחר ויעשה את זה. כוח חיצוני החל מיוסי כהן ועד אייזנקוט או כוכבי (שיצליחו למרכז את עצמם ולא יתויגו בשמאל), או כאלו שטרם דרך כוכבם מעל פני השטח. מין מפלגת כוכבים שתקום ותגיד "יש דרך שלישית".

אם מועמדי הליכוד יאגדו ולא יתנו לו להיכנס בשער הראשי, יקים פלטפורמה חדשה? (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

אנשים רוצים לראות מפלגה מתונה עם סנטימנט ימני, ממלכתית ושמרני כזו המעדיפה להקים ממשלה עם הגוש שלה. בנט וסער רמסו את "כבוד הגוש", כביכול ונתנו את הממשלה על מגש של כסף לשמאל. לכן הם מדשדשים בסקרים. אבל עוד חזון למועד חילופי הרוטציה.

באותה מידה גם נתניהו בבעיה, כי מעבר לליכוד ולחרדים-דתיים אין גורם ליברלי נוסף (שיקלי המועמד התורן).

רק נגיד שאם וכאשר נתניהו יוצא מהמשוואה הקלפים נטרפים מחדש.

מי יפרק את הממשלה?

אמש (מוצ"ש) נפתלי בנט הכריז בחגיגיות שהרוטציה תתקיים. למרות זאת גם לפיד יודע שהוא לא יכול לתפור חליפה ולהרים כוסית. אני אישית חושב שבנט מחויב לעשות הכל כדי לעמוד בהתחייבות, זו בדיוק השינוי עליו הם מדברים שם בממשלת הליטוף והגירוד באוזן. אבל, לגבי איילת שקד או אחרים, לא הייתי בונה על כך. לקראת הסכם הרוטציה שעוד חזון למועדו, שקד, אורבך, כלפון או השד יודע מי, יכולים להפיל את הממשלה ולהגיד כי הוא או היא חששו מכך שלפיד יאחז בהגה השלטון.

אחרי דבר כזה בימינה יוכלו להגיד כי לא הפרו את ההתחייבות לא לשבת תחת לפיד. רק מזה בתור יאיר לפיד הייתי מודאג. בשמאל יכסחו אותם, והם יצאו למסע הסברה איך הם שמרו על הימין בממשלה ולא העניקו את המושכות ללפיד.

תעמוד בפיתוי לא לפרק? (צילום: יוסי זליגר/ פלאש 90)

שמענו כבר את איילת שקד אומרת את זה בהקלטה, את בנט מעריך בשיחות סגורות וגם את לפיד שאינו אופטימי. כמובן גם גנץ עלול להוביל למסע חרקירי בממשלה.

במצב בו ימינה תגיד דבר כזה, יש להם סיכון אחד גדול מאוד. יש סיכוי לא רע שהם יהיו על הגריל גם של שמאל וגם של הימין שיחבטו בהם מכל הכיוונים (מה שעוזר לבישול רקמות עמוק). כמובן שהכל על פי הנסיבות והלך הרוח שייווצרו כאן עוד הרבה זמן, אם כמובן הממשלה תחזיק מעמד.

מה שבטוח שיש כרגע מחסור בימין מתון במפה הפוליטית שעליו נראה מאבק איתנים.