אני קם בבוקר, דואג להעיר את בני ובנותיי, דואג להם לאוכל ולספרים ושולח אותם למקומות הלימוד שלהם. ועכשיו אני רגוע!

באמת אני רגוע? אולי מישהו שם מציק להם, מתעלל בהם? אולי אחד התלמידים או אחד מעוברי האורח פוגע בהם חס וחלילה. אני מאוד מקווה שלא ורוצה להאמין כי הילדים שלי שמורים טוב ושהמחנכים ידעו איך לשמור על הילדים שלי.

אך האם זה ככה? לצערנו אנו שומעים יותר ויותר על התופעה במסגרתה מחנכים ודמויות בעלות סמכות מנצלים כוחם לרעה. כיום מתגלה אמת שהייתה ידועה כבר מזמן. שבעצם המחנכים אשר אמורים לדאוג לילדנו ולהיות המחנכים שלהם בשעות שאנו, ההורים, אינם נמצאים איתם- פוגעים בילדנו פגיעה אנושה, הן בחינוך והן בערכים

בכדי להבין את עומק הפגיעה בנפש הילד (ולא משנה באיזה גיל הוא ) צריך להסתכל כיצד הילד רואה את המחנך שלו.

שימו לב למשל כיצד אנחנו מתייחסים לבוס בעבודה או לרב שלנו או לכל אדם אשר מיצג סמכות. אנו נותנים לו כבוד וסומכים על דבריו ועל הנהגתו מתוך ההבנה שהוא לא ינסה לפגוע בנו שהרי אנו חולקים מטרות משותפות. אם וכאשר אנו מגלים כי הדמות הסמכותית בעצם התכוונה לפגוע בנו או שהוליכה אותנו שולל אנו מתקוממים ומרגישם פגועים ואפילו נקל עלינו יהיה להיכנס לדיכאון זמני בעקבות הסיטואציה (לפעמים אפילו קבוע).

הסביבה יכולה להרוס את הילד

אצל הילד זה בא לידי ביטוי באותו אופן – רק יותר חזק. כי הוא לא יודע להבדיל בין טוב לרע ולכן אצלו נתפס המחנך כדמות שכל דבריה אמת צרופה. לכן אם הוא אומר משהו זאת האמת ומה שהוא, הילד חושב – כנראה שזוהי טעות. בעקבות כך הילד משנה את התפיסה האישית שלו על עצמו וגם את היחס שלו לסביבתו. מכאן ניתן ללמוד על העוצמה וההשפעה שיש למחנך. בכוחם לבנות או להרוס את הילד ואנו מצפים ומשלמים להם בכדי לבנות (לתיקוני שדרתיך ולא לעיוותי).

זכור לי מקרה שהגיע אלי אברך בשנות ה- 30 לחייו וכולו שבור ורצוץ. הוא גילה שבנו בן ה- 7 עובר בכל יום התעללות מצד "הרב'ה" וכן מצד חבריו לכיתה. בבית הילד לא אמר כלום אך היה מרטיב בלילה ומתנהג בפחד ומדבר בשקט ולא היה שואל שאלות אלא נהג להתכנס בתוך עצמו. באחת משיחות השבת של האבא עם בנו הם הגיעו לפרשת "וישב" ושם מסופר על מה שעבר יוסף מצד אחיו. או אז הילד פלט- "איזה כייף ליוסף, לפחות הפסיקו להציק לו". האבא שהיה רגיש שאל את בנו למה הוא חושב כך ואז התגלה הסיפור.

shutterstock_163308200

שאלתי את האבא מדוע הוא לא הולך לדבר עם המחנך ומנהל המוסד על אשר ארע. התשובה הפתיעה אותי. האב ענה: "למה ללכת אליהם", הוא תמה, "הרי כל מה שהמחנך אומר זה תמיד נכון".

בשיחה עם האב התברר שגם הוא עבר מסכת לא קלה של התעללות בצעירותו והוריו שלו אמרו לו שהם מאמינים "לרב'ה" ולא למה שהוא טוען ואומר. מאז, הוא עדיין לוקח את קביעת הוריו כדבר אמיתי וקבוע למרות שכיום הוא כבר מבין בשכלו שהם טעו, ושזה לא נכון ועל אף שהוא בעצמו כבר הורה מבוגר שיודע להבחין בין טוב לרע, אמת ושקר. לכן במסגרת אותו מקרה היה צורך לטפל גם באב על מה שהוא עבר בצעירותו בכדי שיוכל לקבל כוח לעמוד מול המחנך וההנהלה וגם בבן הצעיר כדי שלא יהיו לו משקעים ממה שהוא עבר.

אנו כהורים צריכים לשים לב לסימנים מחשידים אצל ילדנו כגון: התכנסות עצמית ,פחד, שינוי בהתנהגות או ירידה בשמחה או חזרה להתנהגות של גיל שלא מתאים לו (אפילו העדפה לשחק עם ילדים קטנים במקום עם ילדים בני גילו המעיד על חוסר יכולת להתמודד עם מישהו ב'גודל' שלו). וכמובן לסגנון הדיבור של הילד.

במצב שראינו שינוי מדאיג חובה עלינו לדובב את הילד בצורה עדינה כגון לשאול אותו אם כייף לו במקום הלימודים שלו? האם כייף עם החברים שלו ? איך עוברת עליו הדרך מהבית למקום הלימודים וחזרה? האם יותר כיף לו לשחק עם ילדים קטנים מאשר גדולים? (ואם התשובה כן לשאול אותו מדוע).

במצב שגילנו את המקור לשינוי אנו חייבים לפעול מהר בכדי שלילד לא יישארו משקעים.

אנו חייבים להסביר לילד אנו איתו ולצידו ואנו נעזור לו להתגבר על הבעיה. ניתן גם לשתף את הילד בחיפוש אחר הפתרון לבעיה.

דבר חשוב נוסף הוא שאם נראה כי צריך להעביר את הילד למקום אחר כדי לבצע זאת מהר ובהקדם.

במקרה שרואים גם אחרי הטיפול בבעיה שנשארו את הילד התנהגויות שונות יש לקחת אותו כמה שיותר מהר לאיש מקצוע או לשלבו במסגרת טיפולית מומלצת בכדי לתת לו כלים להתמודד עם הבעיה (בכדי שלא יישארו משקעים לאורך זמן).

ולכל המחנכים דעו לכם כי את מתעסקים בעסקי נפשות ממש.

אנא דאגו טוב לילדנו!

מדי שבוע, אלון שמיר – מטפל מוסמך בסוגסטיה ו- NLP יענה לשאלות הקוראים. ניתן להפנות שאלות באמצעות מערכת התגובות או ישירות לכתובת המייל: alon.shamir.nlp@gmail.com