בפוסט סיכום של תשעה באב כותבת השרה איילת שקד "לצערי אני מרגישה שבמקום האהבה הגדולה והאחדות שיודעת לשרור בינינו בעיתות של משבר, שוטפים אותנו כבר תקופה ארוכה דיבורים של שנאה אחד לשני. ברחובות, בהפגנות, ברשתות החברתיות, באולפנים וגם בכנסת".

הפוסט המלא

"בכל שנה אנחנו מצליחים לזהות יותר מדי קווים מקבילים בין מה שאירע בין חלקי העם היהודי אז, לפני אלפי שנים לבין מה שקורה בינינו היום. בדקות האלה שנותרו לחשבון הנפש הלאומי שאנחנו עורכים בכל שנה ביום הזה, אני מבקשת לראות איך מכאן אנחנו יכולים רק לעלות. לבנות ולא להרוס.

כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב לכם על התחושות שלי בחודשים האחרונים. הפוליטיקה היא עולם ציני ואכזר, בחרתי בעולם הזה מתוך תחושת שליחות אמיתית ואהבה עמוקה לעם ישראל, מדינת ישראל תורת ישראל וארץ ישראל".

למרות הוויתורים הרבים שאני עושה בחיי הפרטיים, בחרתי להיות חלק מהעולם הזה, בחרתי להיות נבחרת ציבור שפועלת עבור העם שלי ואני בוחרת בזה בכל יום מחדש.

אני בוחרת בו גם היום על אף התחושה שאיבדנו כיוון, על אף הכעסים ואי ההסכמות, ועל אף קווים אדומים בוהקים שנחצים לעיתים קרובות מידי.

כל כך הרבה נאמר ונכתב, חצאי אמת ושברי שקרים, אבל לצערי, כחלק מאותם קווים אדומים שנחצו, הרבה סבל נגרם.

אני יושבת וכותבת את הפוסט הזה לקראת צאת תשעה באב, יום חורבן הבית שבין השאר הגיע בשל שנאת חינם. זהו יום של חשבון נפש לאומי ולצערי אני מרגישה שבמקום האהבה הגדולה והאחדות שיודעת לשרור בינינו בעיתות של משבר, שוטפים אותנו כבר תקופה ארוכה דיבורים של שנאה אחד לשני. ברחובות, בהפגנות, ברשתות החברתיות, באולפנים וגם בכנסת.

זה כואב לי, בעיקר כי אני אוהבת את העם שלי על כל מחנותיו וכחלק מחשבון הנפש הלאומי שגם אני שותפה לו, אני מרגישה מחויבות להרגיע את הרוחות.

ויכוחים פוליטיים הם הכרחיים וחיוניים לחברה הישראלית, אבל גם להם צריך להיות גבול. גם ויכוח פוליטי אפשר לדעת לנהל.

מרגע שלא נותרו מבחינתנו עוד ברירות והחלטנו ללכת לממשלת אחדות, שיח השנאה, הקללות והשקרים שוטף את הרשתות החברתיות. לא שיערתי לעצמי לאילו מימדים יגיעו מכונות הרעל שמתודלקות על ידי מי שעד לא מזמן היו חברי הטובים ואנשי המחנה האהוב שלי ושבימים האחרונים יוצאות משליטה.

ובשעה שאנחנו עובדים, בין אם במלחמה בקורונה, בהאצת הליכי תכנון ובנייה, בטיפול בפשיעה במגזר הערבי וכן, גם בלאפשר את המובן מאליו – שיהודים יוכלו לצעוד עם דגלים בירושלים ולהתפלל בהר הבית בט׳ באב – באותה שעה מטח הקללות ממשיך.

אנחנו יכולים להמשיך ולהתווכח, אין חשוב מהויכוח בדמוקרטיה הישראלית. אבל אסור לנו להיקרע אחד מעל חברו. כמו שאני מבקשת להבין את הכעס של מי שלא תומך בממשלה, ומבקשת לשמור על כבודו, כך אני מבקשת מחבריי מכל קצות הקשת הפוליטית לשמור על כבודי וכבוד חבריי.

זהו יום של חשבון נפש. אני מבקשת שכל אחד מאתנו יעצור לרגע, יניח את חיצי המלחמה ויראה איך אנחנו יכולים להמשיך להתווכח אבל באופן שיבנה בינינו מחדש את האחדות, את הזיכרון של הגורל המשותף.

אני מאמינה שאין בינינו באמת שנאה. היא כסות לאהבה המשותפת שיש לנו לעם הזה, למדינה הזו ולארץ הזו. ויחד, מתוך המקום הזה אני מאמינה שאנחנו חייבים להרגיע את הרוחות ולפעול יחד עבור טובת מדינת ישראל.

שיתוף הפעולה הזה לא זר לנו. האחדות לא זרה לנו. איך שהעתיד שלנו ייראה זה לגמרי באחריותנו, אבל קודם כל וראשון לכל, בשיח בינינו. באהבת חינם