כתבה קצרה על המפגשים בין עמוס עוז, הסופר הצעיר ודוד בן גוריון, ראש הממשלה הכל יכול, תפסה את העיניים של חברות וחברים רבים שלי, המחוייבים למסורתיות מזרחית.

הכתבה עסקה בפער בין התיאור הספרותי של המפגשים, ב"סיפור על אהבה וחושך" ובין המציאות כפי שמתגלה בפרוטוקולים של הפגישות.

אחד הציטוטים נגע לעלייה מארצות ערב. עמוס עוז מצוטט שם כמי שאומר: "אם עתידנו להיהפך למדינה לבנטינית מוטב שלא יבואו… בעיניי השאלה אינה כמה יהודים יבואו ומאין יבואו אלא איזה צלם נעניק להם".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

סמוטריץ נגד שקד. ארכיון (צילום: ערוץ כנסת)

לא מדובר בדברים חדשים, אלא בבחינת מה שמאשש את הידוע והנחקר. הבדיחה אומרת שכור ההיתוך לקח יהודי אשכנזי ויהודי מזרחי ויצר יהודי בדמות אחת: אשכנזי. הלך הרוח הזה שאב ממגמות של עליונות והתנשאות מערביים ובוז עמוק ליוצאי אסיה ואפריקה.

באופן מפתיע, יש יורשים נמרצים לאותה תפיסה של כור היתוך, המתיך את כולנו לדמות אחת. היורש המובהק של כור ההיתוך הוא לא אחר מאשר בצלאל סמוטריץ' ומפלגת הציונות הדתית.

המפלגה הזו חיה על אדי הלהט הדתי של העומד בראשה, שאפילו הרב טאו, הנחשב לשוליים החרד"ליים של הציונות הדתית, אמר עליו: "אל תהיה צדיק הרבה", בהתייחסו לקנאות והטהרנות האידיאולוגית של יו"ר המפלגה.

סמוטריץ' הצליח בכור ההיתוך של המפלגה שלו לחבר כהניזם, מאבק בלהט"בים ושנאה "פשוטה" לשמאלנים. לאחרונה, הוא שופך את "הצדיקות הרבה" שלו על שותפיו הפוליטיים במשך שנים, נפתלי בנט ואיילת שקד.

בנאומו האחרון במליאה הוא הטיח בשקד: "זכות השיבה של איילת שקד, זה מה שיצא ממך? עמדת כאן ודיברת כמו הדוברת. לא של רע"ם, אלא של בל"ד… מה נשאר מאיילת שקד הציונית?". המילים הן בטמפרטורה גבוהה, אבל שפת הגוף הייתה "חמה" עוד יותר, מאיימת ומלאה בנפנופי אצבעות מאשימים.

אחרי שהגדיר בהבל פיו את האזרחות של הערבים בישראל כ"זמנית", והצעיד בהמות ברחבי ירושלים כדי להמחיש לעשירית מהישראלים (כולל בחברה הדתית) מה הוא חושב עליהם, מנסה סמוטריץ' לירוק לבאר שממנה שתה ולהפיל את הבית כולו על יושביו, בעת ובעונה אחת.

כשצפיתי בנאומו של סמוטריץ' זה היה נראה לי מוכר. הנסיון להכניס את כולנו לסד מאוד מסוים של "ציונות" ושל "יהדות". לפמפם השכם והערב שיש רק דרך אחת להיות ישראלי, יהודי או ציוני. סמוטריץ' הוא היורש המובהק של כור ההיתוך המפא"יניקי. בזמן שבעולם כולו מבינים שהגישה הזו נכשלה, ממשיך סמוטריץ' להטיף לנו שכל אחת ואחד מאיתנו חייבים להיות בצלם מאוד מסוים: צלמו שלו. צלם סמוטריץ' שמחליף את צלם אלוהים הייחודי, שקיים בכל אחת ואחד מבני האדם בעולמנו.

סמוטריץ' לא מקורי. הוא מעתיק בלי בושה ממפא"י וממודלים גרועים יותר. הוא גם מלא השראה מהפוליטיקה הימנית האמריקאית של "מסיבת התה".

הטירלול האמריקאי הביא לפילוג מוחלט בין שתי המפלגות שמובילות את הציבוריות האמריקאית ולנשיאה על כפיים של נשיא לשעבר שמנפנף בבורות ובשנאה, והיה המנהיג שעמד מאחורי נסיון הפיכה ממש בקפיטול, בהצבעה לאישור מי שניצח אותו בבחירות דמוקרטיות.

אנחנו עומדים לפני ציון יום החורבן הנורא. רוב האנשים הדתיים, כולל רבנים ורבות, לא מתגעגעים בהכרח לבית המקדש ועבודתו. ועדיין, החורבן שלו סימן שיא בהתמוטטות חברתית ומנהיגותית עמוקה.

רבים מאיתנו ישתמשו באותו החורבן בדיוק כדי להצביע על יריביהם הפוליטיים, כמבשרי חורבן. זה מסוכן. אני לא רואה את הקואליציה, וודאי לא את בנט ושקד שציינתי, כחפים מהמשחק הזה. יש להם אחריות להפוך את קואליציית הבדיעבד הזו, לבשורה אמיתית לישראל.

ועדיין, אני יודע שמה שניסה להפוך את המשפחה המזרחית- ימנית- דתית- פריפריאלית שלי למשהו אחר, בשנות החמישים וקדימה, הרסני לא פחות ב-2021. את המשאבים הללו אנחנו צריכים להשקיע בלתת מקום אמיתי לקולות ולמגוון הישראלי המבורך, שזימנו לנו חסדי ואתגרי שמיים.

כל מי שנאחז בכור ההיתוך, כפי שנחשף גם בשיחה של עוז ובן גוריון, איננו ראוי לכוח ההנהגה שלנו. לקנאים יש גם מקום בעולם והם קיימים, אבל כפי שפנחס היה חייב לקבל את "ברית השלום" כדי לעבור מקנאות להנהגה, כך גם אנחנו צריכים להרחיק את הקנאים ולתת את הכוח בידי מי שאוהבים ורודפים שלום.

=======

אבי דבוש הוא פעיל סביבתי, חברתי ופוליטי. משמש כמנכ"ל שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם.