אתמול (שלישי) בדרכי לצלם את צעדת הדגלים בדרך לכותל אני מבחין בשני אברכים צעירים. פניתי אליהם ושאלתי אותם 'איך זה שאני לא רואה במצעד הדגלים חרדים רק מתי מעט'?

הם השיבו לי שיש לכך שלוש סיבות: ראשית תוך כדי המצעד נפרצו גדרות הצניעות והיה ערבוב של בנות ובנים (אגב אני לא הבחנתי בכך), הסיבה השנייה היא שהחרדים מעדיפים לעשות את המאבקים שלהם דרך לימוד התורה.

'אז איך זה שיש כל יום הפגנות של חרדים?' הם השיבו לי שאלו הם בעיקר חסידים מהזרמים הקיצוניים (האברכים היו תלמידי תורה ספרדים) והטיעון האחרון היה שהוא גם מתקשר לטיעון השני שחרדים באופן כללי פחות מדגישים את הלאומיות (שלא לומר הלאומנות) ומתמקדים בלימוד.

המשכנו הלאה כשעברנו ברובע הארמני הסברתי להם על הכנסייה הארמנית ואילו הם ספרו לי שהולכים לבנות מחדש את בית הכנסת תפארת ישראל בלב ברובע היהודי.

בשלב מסוים (כצפוי) הגיעה השיחה אל מחוזות האמונה. הם מאוד רצו לשמוע האם אני מאמין ועד כמה?

השבתי להם שאני בהחלט מאמין עם הרהורי כפירה אבל חשוב מכך הסברתי להם שלדעתי הדיבור על האמונה פוגע באינטימיות שיש לכל אדם עם הנשגב.

כלומר בניגוד למופע היח"צנות שעושים החרדים לאלוהים אני מאמין (אופס) שמערכת היחסים שלך עם הנשגב שמורה אך ורק לך וכמו שאתה לא מדבר על היחסים אם רעייתך קל וחומר עם הדבר שהוא הכי קרוב אלייך.

כשהבחור החרדי חד השכל והלב הפתוח ניסה לטעון על אמיתות התורה אמרתי לו שאין טעם בגלל שאני כבר מכיר את כל הטיעונים (בוגר שני סמינרים של החזרה בתשובה ולא מעט הרצאות) אבל אז הוא סיפק לי את הטיעון המושלם שאגב מעולם לא שמעתי מבכירי הרבנים והמחזירים בתשובה : "תגיד" אמר לי תוך כדי שאנחנו מתקרבים לכותל וקולות השמחה של הרוקדים נשמעים מרחוק, "אני לא רוצה לדבר איתך על נכון או לא נכון אלא על מה שיהפוך אותך לאדם מאושר יותר.

תסכים איתי שהאנשים בחברה החרדית מאושרים יותר, שלמים יותר ושלווים יותר". השבתי לו 'אתה צודק לחלוטין וזהו טיעון באמת חשוב'.

סקר של הלמ"ס שפורסם לפני שלוש שנים מראה בבירור שהחרדים כקבוצה מאושרים יותר מכל קבוצה אחרת בחברה הישראלית שהיא בעצמה מדורגת מקום 11 בעולם מבחינת האושר על אף חוסר היציבות הפוליטית, האיום הקיומי ושעות העבודה הרבות.

הטיעון שלא אותו צעיר חרדי נוגע בעצב החשוף של החברה החילונית שמקדישה בשנים האחרונות לא מעט מזמנה וכספה לאותה 'תעשיית האושר' שמתחילה מטיסות לחו"ל ומוצרי יוקרה ונגמרת במכוני כושר, סדנאות העצמה אישית, תעשיית ספרי עזרה עצמית, תרגול פרקטיקות מן המזרח וכמובן מכוני קוסמטיקה ויופי אז הנה אומר לי אותו צעיר חרדי חבל על המאמץ והכסף קח אוטובוס חמש דקות מתל אביב ותגיע לעיר הכי ענייה שהיא גם הכי מאושרת.

אז מה הופך את החרדים לכל כך מאושרים?

תחושת משמעות חזקה, סולידריות קהילתית, פחות שעות עבודה מתישות ועוד דבר חשוב – יש להם פחות אפשרויות: לבוש אחיד, סדר יום מובנה ומערכת חוקים ומצוות שמשמשת להם כמין מפה דרכים לכל סוגיה.

אז לכאורה החרדים עשו עסקה שבה הם וויתרו על החופש מול תחושת המשמעות האושר אך כל מי שמבין קצת בנפש האדם יודע שבאופן פרדוקסלי החופש או יותר נכון תחושת החופש מושגת דווקא על ידי השתקעות במסגרת (תשאלו כל אומן וסמוראי).

אז למה לא חזרתי בתשובה? כשכבר היינו בכניסה לכותל רגע לפני שנפרדנו שלפתי מול אותו צעיר חרדי את ספר הצילומים החדש שלי שנקרא 'להחזיר את הקסם ליום יום' שכולל מסע צילומי אל הטקסים, המנהגים והחגים של הקהילות בישראל' אמרתי לו 'אל תחשוב שלחילונים אין דת – יש להם והם קוראים לזה 'אומנות' (שכנראה לא סתם קשורה למילים 'אמונה' ו'אמון').

הרעיון הוא איך לקחת את כל אותם הדברים שהופכים את הקהילה החרדית למאושרת ולנסות ליישם זאת בחיינו – זה סוד הקסם

איתן אלחדז ברק – חוקר ומתעד טקסים וחגים בישראל