הבוקר נכנסנו ליום הרביעי להפסקת האש. אשקלון. הרחובות והכבישים היו מלאים ורוב המקלטים היו סגורים. ילדים עם תיקים בדרך לבתי הספר ופקקים בכניסה וביציאה מהעיר. ממש הכל כרגיל.
מי היה מאמין שרק לפני כמה ימים זו הייתה העיר המופגזת ביותר בסבב הלחימה הנוכחי.
מדובר בהחלטת ממשלה פשוטה. אין פה עניין גדול וסיפור מסובך, במיוחד כשהסוגיה ידועה ועולה בכל סבב מחדש מזה כ- 15 שנים. המצב על פני השטח נראה לכאורה רגיל, חזרנו לשגרה, לעבודה וללימודים. אבל מתחת לפני השטח הפצע עוד מדמם ורק מחמיר ונפתח מחדש בכל סבב שבו מבטיחים לעשות הכל ולעזור בצורה מיידית לתושבים, אך שוב אנו מתעוררים לגלות שאנחנו אזרחים סוג ב'.
הטבת מס משמעותה הקלה בגובה המס הניתנת לאוכלוסייה מסוימת או בגין פעילות מסוימת. ההגדרה הרשמית הנהוגה בספרות המקצועית גורסת כי הטבות מס הן "סטייה ממערכת המס הסטנדרטית המאפשרת לקבוצת אוכלוסייה או לפעילות כלכלית מסוימת תשלומי מס בשיעור נמוך מהמס הנורמטיבי המקובל במדינה". זה ויקיפדיה מסבירה, לא אני.
מה שאומר בפשטות, שהטבות זיכוי המס באות לתת קצת מרחב נשימה והקלה בתשלומי המיסים לכל אותם תושבים באזורים שנפגעו כלכלית מסגירת מקומות העבודה, מלחץ וחרדה נפשית שפגעו ביכולתם לתפקד, מפגיעות בגוף ובנפש, ובניסיון לשקם מה שנפגע מהרכוש.
זיכוי המס מגיע בשיעור של עד 20% מההכנסה החייבת, לתושבי יישובים מסוימים בפריפריה, ובפרט בקרבת גבול הצפון ובעוטף עזה. או כמו שאני אוהבת לקרוא לזה, 'חוטף עזה'..
גוש קטיף, אשקלון ומה שביניהם
אני, תושבת גוש קטיף לשעבר ואשקלון בהווה. נעזוב לרגע את עניין החזרה לרצועה, שעולה ביתר שאת עקב סבב הלחימה הנוכחי. מאז הגירוש, להורים שלי היה חשוב לספק לנו קרקע יציבה וגג בטוח בדירה משלנו, ולא להיגרר לשכירויות וקראווילות. יש לציין שהיינו אחרי בניה ושיפוץ רציני של הבית בגוש לרגל לידת אחי החמישי, והפיצויים שניתנו במסגרת מבצע חיסול ההתנתקות – לא באמת כיסו או עזרו במשהו.
ועכשיו, כתושבת אשקלון, מה שלא קיבלנו עם הגירוש, לא נקבל עם המעבר לעיר המופגזת ביותר בדרום כרגע. העיר שלי נלחמת סבב אחרי סבב במטח רקטות בלתי נסבל שגורר אחריו נזקים רבים- הן בגוף והן בנפש. הדבר היחיד שנשאר איתן לכל אורך שנות הלחימה והסבבים הוא הסרטון של נתניהו כיו"ר האופוזיציה, עומד בכניסה לעיר (שכבר זכתה מאז לשיפוצים נרחבים ושינתה את פניה) ומצהיר בתוקף כי ימוטט את שלטון החמאס. אולי תגיע שוב, הפעם כראש הממשלה, לצלם מחדש.
ניסנית, היישוב בו גרתי (צילום: דרור ונונו, קרדיט: מרכז מורשת קטיף)
כבר שנים שפוליטיקאים מדברים על כך שהם נלחמים להעביר את ההטבות השונות גם לתושבי אשקלון, אבל מסתבר שכרגיל- הם טובים מאוד בדיבורים והבטחות ופחות במעשים. ואני תוהה, האם לנו לא מגיעות הטבות המס על היותנו גרים כ- 7 ק"מ מגבול הרצועה, חשופים לטילים, רקטות ואיומים מהים?
האם אני, שתרמתי את חלקי בשירות לאומי, שאימי עלתה בלי שפה ואמצעים מאיראן לישראל, שאבי עזב את כל עסקיו בארצות הברית כדי ליישב את הגבולות, האם לקרובי המשפחה שלי – שבסבב שלפני שנה וחצי, נהרג אביהם- משה אגדי הי"ד מטיל שנפל בחצר ביתם- האם אנחנו לא אזרחים מספיק ראויים לקבל את ההטבה המתבקשת מהמדינה?
ואם אנחנו והסבל שלנו לא מספיקים, אז מה עוד צריך לעבור כדי להיות ראויים?
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
