לא להתמכר למאבק באוננות

דברים שהייתי רוצה לומר לנער מתבגר:

א. גוף האדם מייצר תאי-זרע בקצב קבוע של כ-1500 תאים חדשים בשנייה, ואת התאים הישנים הוא נוטה לפלוט בדרכים שונות, במהלך השינה (קרי-לילה) או הערות (אוננות), בעיקר (אך לא רק) בתגובה לגירוי מיני.

ב. לפי הידוע לנו היום, אוננות היא פעילות שאיננה פוגעת בבריאות; גם מבחינה פסיכולוגית היא נתפסת (במינון סביר) כמרכיב טבעי ונורמלי של ההתפתחות המינית. משום כך יש לנטרל את הפחדים וחששות הסרק שהופרחו בנושא במשך מאות שנים.

ג. התורה והנביאים לא התייחסו במפורש לאוננות, והיא מופיעה כחטא לראשונה בדברי חז"ל. יש מחלוקת גדולה אם חכמים סברו שהיא אסורה מן התורה או רק אסרו אותה מדרבנן.

ד. הפסוקים שבהם תלו חכמים את האיסור (כגון מעשיו של אונן אשר "שיחת ארצה" את זרעו) רומזים לכך שהוא מתייחס ביסודו לאוננות של אדם נשוי (בעיקר בזמנים שבהם יחסי-אישות פוריים אפשריים), המחליפה את היחסים הזוגיים ומנתבת את כוחותיו המיניים מן הקשר הזוגי ומצוות פריה ורביה אל עבר הסיפוק העצמי.

ה. במקורות רבים יש התייחסות חמורה מאד להוצאת זרע לבטלה, ואין אנו יודעים מדוע. אפשר שהיא נובעת מהתייחסות מסויגת לכל מרחב המיני, אשר קיימת בחלק מהמקורות. לחלופין אפשר שהיא מתייחסת למגמה העמוקה של האגואיזם וה'בטלה' הבאה לידי ביטוי באוננות כאשר היא הופכת לחלק מרכזי ועיקרי בחיים ובאה על חשבון פעילות יוצרת ובונה. מכל מקום, יש מקורות לכך שפעולה נקודתית של אוננות היא עבירה קלה יחסית.

ו. בפועל, רוב גדול של הגברים, בשלב זה או אחר בחייהם (בעיקר, אך ממש לא רק, בתקופת הנעורים), מאוננים. בכלל זה גם יהודים שומרי מצוות ויראי שמים. תופעה זו מתעצמת כאשר יש פער ארוך בין שלב ההתבגרות המינית לשלב הנישואין.

ז. בפני כל אדם, ובפני כל נער, עומדים אתגרים רוחניים רבים, והפחתת האוננות היא אחד הפחות חשובים שבהם.

ח. המאבק המתמיד באוננות רק מעצים יותר, שלא בצדק, את המקום שלה בחיים. יש לדאוג שלא תהפוך להתמכרות אובססיבית, אבל לא להתייחס לכל פעם כאל 'נפילה' ולא להקדיש את האנרגיות הדתיות והרוחניות למאבקים חסרי-תוחלת. בנקודה זו ייתכנו הבדלים משמעותיים בין אנשים שונים, הנמצאים במקומות רוחניים שונים, והדרכה אישית בעניין היא דבר מבורך.

ט. האוננות מתלווה ברוב המקרים לגירוי מיני, ובפרט גירויים וויזואליים או פנטזיות. עצם ההנאה ממראה גוף חשוף (אמיתי, ווירטואלי או מדומיין), היא נטייה טבעית ובריאה הקיימת אצל רוב בני האדם, ואין סיבה להתבייש בה. יחד עם זאת, מדובר בגירוי שטחי אשר אמור לשרת מטרות נעלות ומשמעותיות יותר של התקשרות זוגית והולדה.

י. בשל עוצמתה של המיניות השטחית, החיצונית, ובשל היכולת שלה לתפוס מקום גדול בחיים ולהוביל למגוון של תופעות שליליות, יש להימנע ככל-האפשר מהסתכלות במראות המביאים לעוררות מינית. חשוב להפריד בין האוננות כשלעצמה, שהיא נטייה טבעית המגיעה מתוך הגוף ורצונותיו, לבין מראות חיצוניים המייצגים פעמים רבות עולמות תרבותיים וערכיים אחרים.

יא. גם בתוך המרחב האסור יש מדרגות. אוננות בלי הסתכלות-אסורה עדיפה בהרבה מאוננות המלווה בהסתכלות, ויש הבדל משמעותי בין הסתכלות בסתם תמונה לא-צנועה לבין גלישה לעולם התוכן הפורנוגרפי הגורר עמו שורה ארוכה של השלכות קשות על תפיסת הגוף והמיניות וכרוך גם בבעיות מוסריות רבות. גם במרחב הפנטזיה, יש הרהורי-עבירה חמורים מאחרים, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה מוסרית.

יב. היהדות מבקשת לקדש את הכוחות המיניים, לעדן אותם, להוביל אותם למקומות יוצרים וחיוביים. לא להיאבק בהם. העבודה הרוחנית בתחום המיני היא טובה ומבורכת ככל שהיא מדייקת את האדם ומרוממת אותו; והיא כושלת בתפקידה כאשר היא גורמת לו להיות דווקא יותר כלוא בתוך עצמו.