לפעמים כאשר אנו רגילים לדבר מה בחיינו, זה נדמה שכך היה מאז ומעולם, וקשה לנו לדמיין שפעם היה זמן שבו הדבר לא היה נוכח. השקשוקה היא אחד המאכלים הכי ישראליים שיש ותוכלו למצוא אותה כמעט בכל בית, תמיד כיף לאכול אותה, ובמיוחד בשישי או בשבת בבוקר עם חתיכת חלה גדולה, טחינה וסלט קצוץ, כאשר לכל אחד יש את הגרסה האהובה עליו. אבל, האם אתם באמת יודעים מהיכן הגיע אלינו השקשוקה ומהו מקורה? אנחנו נספר לכם על ההיסטוריה שלה, מהו מקור שמה ואיזה גרסאות אפשר למצוא במדינות שונות. אתם כנראה תופתעו לגלות כמה עשירים הפרטים שעומדים מאחורי השקשוקה המפורסמת.

היסטוריה

מוצאה של השקשוקה הוא ככל הנראה מתוניסיה שבצפון אפריקה, אך ניתן למצוא גרסאות שונות של המאכל במדינות נוספות באזור. מקור שמה מגיע מערבית ,או ליתר דיוק מהשפה הברברית ופירוש השם הוא "תערובת". למעשה רק בישראל קוראים לה "שקשוקה", בלובית ובתוניסאית בכלל מבטאים את זה כך "צ'קצ'וקה", ובמקומות אחרים כמו אלג'יר וחצי האי ערב בכלל מבטאים את השם "תוקתוקה". הסיבה לכך שהשקשוקה נקראת תערובת היא משום שבמקור הייתה זו סוג של ארוחה המורכבת משאריות האתמול – רוטב העגבניות החריף של ארוחת שישי, בשר שנשאר או דגים.

ישנם היסטוריונים המאמינים שמקור השקשוקה בכלל בספרד והאימפריה העותמנית, ומנגד יש כאלה המאמינים שהמנה הגיעה ממרוקו.

השקשוקה למעשה עשתה "עלייה" ארצה יחד עם היהודים שהגיעו לארץ מארצות צפון אפריקה- התונסאים, הלובים, האלג'ראים ותושבי חצי האי ערב.  מאז שהגיע המאכל לארץ הוא הפך לאהוב בקרב כל העדות והמוצאים.

מרכיבים שונים וגרסאות ברחבי העולם

השקשוקה הקלאסית מורכבת מכמה מצרכים פשוטים: עגבניות, שמן זית וביצים. לרוב נהוג לשמור על חלמון הביצה שלם ולא מערבבים אותו לתוך התבשיל. זוהי מנה שקל להכנה מאחר ואת כולה מכינים באותו כלי, ואף נהוג להגיש אותה בתוך המחבת שבה היא מוכנה. את השקשוקה תוכלו למצוא כמעט בכל מסעדת פועלים שכן זוהי ארוחה מזינה ומהירה שאינה מכבידה מדי על הגוף באמצע יום עבודה.

בישראל ישנן שתי גרסאות עיקריות אותן נהוג לאכול, כאשר כל אחת מהן קשורה לעדת המוצא. את השקשוקה הטריפוליטאית מכינים עם שום כתוש ותבלינים כמו פלפל חריף, כמון ואפילו נגיעות קימל. את הגרסה התוניסאית לעומת זאת מכינים עם תוספת של בצל, פול והמון עשבי תיבול כמו פטרוזיליה, כוסברה ושמיר. לעיתים תוכלו אפילו למצוא בשקשוקה הטריפוליטאית גם תפוחי אדמה.

לצד הגרסאות הללו יש כבר מאות אם לא אלפי גרסאות חדשות למנה המכילות מגוון מדהים של מרכיבים נהדרים. יש כאלו הנהנים משקשוקה עם נקניקיות מרגז פיקנטיות, יש המעדיפים להפוך את השקשוקה לחלבית עם תוספת פטה ויש מי שאוהב לשלב בה קוביות חצילים. כל עוד הבסיס הוא בסיס של שקשוקה ניתן לקרוא לה כך.

ישנה אפילו גרסה טורקית למאכל המפורסם, אך שמה שונה והיא נקראת "מנמן". בגרסה הזו לא שומרים על חלמון הביצה שלם אלא להפך, מערבבים את המרכיבים לתוך הרוטב לכדי מקושקשת. לרוב נהוג להכין את המנמן בתוספת צמחי תבלין כמו נענע וגם לשלב קוביות של גבינת קשקבל.

גרסה נוספת היא המתכון של ההונגרים, אך במקרה הזה מדובר בפרשנות די חופשית למתכון, שכן אין בו בדרך כלל שימוש בביצים. המאכל ההונגרי נקרא "לצ'ו". זהו למעשה סוג של ראגו ירקות המזכיר את בסיס השקשוקה. התבשיל מורכב מפלפלים צהובים ואדומים, עגבניות, בצל, מלח ופפריקה. קיימים מתכונים שכן מכילים ביצים, אך בניגוד לשקשוקה הביצה מקופלת לתוך הרוטב, בדומה לגרסה הטורקית.

מאכל נוסף המזכיר מאוד את השקשוקה המסורתית הוא בכלל מאכל איטלקי הנקרא: "ביצים בגיהינום" או בשמו האיטלקי- "Uovaall'inferno". מקור השם מגיע מהספר המפורסם שיצא במאה ה- 14, "הקומדיה האלוהית" של דנטה. ביצירה האפית הזו מסופר כי בחזרתו מן השאול אל גן העדן, דנטה מספר מה צריכות הנשמות לעבור כדי להתנקות ולהיטהר לפני שתותר להם הכניסה לגן העדן. באחת מהסצנות שבספר מתואר: "נשמות לבנות מנסות לברוח מלהבות אדומות, כך בדיוק נראות ביצים בגיהינום". את המנה הזו מכינים גם כן במחבת אחת, והיא מורכבת מרוטב עגבניות פיקנטי עם תיבול של בזיליקום, גם כאן הביצים נשארות שלמות ממש כמו בשקשוקה.