אני יכול לנחש שהפוסט של מספר 3 במפלגת 'נעם', יגאל כנען, לא זכה להרבה מחיאות כפיים בציונות הדתית. התגובה התקיפה וההולמת של רבני "צהר", אמרה: "עולמנו היהודי וההלכתי קשור כולו בסיוע ועזרה לחלש ולשונה. דבריו החצופים של כנען הם פגיעה בקודשי הקודשים של התורה שמצווה אותנו לסייע לגר, ליתום ולאלמנה".

המעורבות בפועל של הציונות הדתית והחברה החרדית במפעלי חסד, היא הצבעה ברגליים כנגד פוסט "טלפיים של קרמבו". ובכל זאת, צריך להבין את הקשר בינה ובין מחשבות זרות שמוצאות דרך לתוך הציונות הדתית, בשנים האחרונות.

הבסיס הרעיוני של הפוסט הוא הגדרת "החזק" במונחים פשטניים וגבריים, והעמדתו לעומת "החלש". בעולמו של כנען, ושל מפלגת "נעם", יש מקום ל"נורמליות" אחת. את כל מי שלא מתיישר איתה, מצווה לרמוס. בעלי מוגבלויות, נשים, להט"בים ועניים. כולם צריכים לפנות מקום ל"חזקים".

פוסט השנאה המגונה הזה צריך לשמש תמרור אזהרה לחבריי בציונות הדתית. קל להתנגד ולגנות אותו. קשה יותר לראות את הקשרים בינו ובין רעיונות של "חוזק" כלכלי, שהפכו להיות הליבה במפלגת "זהות", וכעת גם ב"ימינה".

הרעיון פשוט: המצב הכלכלי בישראל מצוין. אין עניים (ע"ע האמירה של בצלאל סמוטריץ', שגיחך את נתוני הביטוח הלאומי). תפקיד המדינה הוא להסיר את המעורבות שלה מה"שוק החופשי". את זה אפשר לעשות באמצעות שבירה של העבודה המאורגנת, צמצום חקיקת המגן לעובדים (שכר מינימום וזכות שביתה, למשל), והפרטה של השירותים הציבוריים שלנו.

מאחורי החשיבה הזו עומדים פורומים שמנתצים את השורשים החברתיים של הציונות הדתית. הסולידריות היחידה שמבקשים מנהיגי הציונות הדתית, היא "סולידריות קהילתית", קרי; הסולידריות שלנו עם עצמנו ועם קהילותינו הסגורות. הם נדרשים (עדיין?) למפעלי חסד, אבל מנסים להפוך את השירותים הציבוריים ומפעלי הסולידריות של המדינה, למיותרים ובזויים.

עובדות סוציאליות? בירוקרטיה. מורות ומורים מאוגדים? פוגעים בכולנו. חיזוק הרפואה הציבורית? הבל של סוציאליסטים. לא משכנע? בואו נפזר כמה אמירות על הקרן החדשה ו"שלוחותיה", כפי שעשה יגאל כנען. זה בטח יעשה את העבודה.

מדובר בזלזול מוחלט בציבור המסורתי והדתי. מדובר גם באיוולת, שפוגעת בכולנו. בנק ישראל מתריע שוב ושוב שחסרים לנו 130 מליארד שקלים בשנה כדי להגיע לממוצע הoecd,  בהשקעה בתשתיות אזרחיות. את מחיר הייבוש של מערכת הבריאות הציבורית כולנו משלמים כעת בריבית דריבית.

הנסיון לסמן סיוע ל"חלשים" כרכרוכי ומחליש, ולייצר תפיסת עולם הדוחה את "הנשי" והחלש, את הלהט"בים "החולים" (או "הבהמיים"), את העניים ("הפרזיטים"), ולחבר אותה לשמאל דמוני, הוא נסיון מסוכן. הוא עלול להוליד תמיכה הולכת וגוברת במשנה ההזויה של מפלגת "נעם" ופוסטים נוסח "טלפיים של קרמבו". באופן אירוני, ההליכה לכיוונים הללו מוכיחה את התיזה של מרקס ש"ההוויה קובעת את התודעה". ברור שההנהגה של הציונות הדתית נמצאת בעשירונים הכלכליים העליונים בישראל, ופוליטיקה כזו יכולה לשרת אותה ישירות.

נאמנים פצעי אוהב. אני כותב את הדברים כמי שגדל והתחנך בציונות הדתית ומוסדותיה ורואה באחיי ואחיותיי מהציונות הדתית כשותפים חשובים בחיים האזרחיים במדינת ישראל. עם הכוח, צריכה לבוא גם אחריות. כפי שכתבו רבני צהר, השימוש בכוח הזה כדי לרמוס את מי שאיננו "חזק" ומי שאיננו "אנחנו", הפוך לגמרי לרוח היהדות, ומהווה כפירה בקודשיה. הגיע הזמן להתנער מהטלפיים של מי שמשתמשים בשם ה' כדי להצדיק ולהגדיל את הכוח שלהם.

=======

אבי דבוש הוא פעיל סביבתי, חברתי ופוליטי. משמש כמנכ"ל שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם.