כיצד מטפלים בחרדות העולות ממשבר הקורונה? ד״ר גדי לובין, מנהל המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, וגלי יקותיאלי, פסיכולוגית קלינית וסגנית מנהל תחנת איל״ן לטיפול בילדים ונוער, ניסו לענות על השאלה הזאת והציגו היום (חמישי) מידע לציבור ומציגים דרכי התמודדות נפשית עם המשבר. עוד ענו לשאלות הציבור על נושאי מצוקה, חרדות, התמודדות עם ילדים ועוד.
בדבריו לובין אמר כי למדו מספר דרכי התמודדות ממגפות קודמות, כגון התפרצות הסארס באסיה והתפרצות האבולה באפריקה. "השורה התחתונה ממחקרים בנושא מעודדים – הממצאים נמצאים בטווח של הנורמה מבחינה פסיכולוגית, תגובה נורמלית למציאות שהפכה בלתי נורמלית. כשמדברים על חרדה וחוסר תפקוד – אלה תגובות נורמליות למצב כזה. לא נמצאה תחלואה ממשית, ושום סטטיסטיקה לא נשברה" אמר. על טווח ההתאוששות, ציין כי "במרבית האנשים לא נותר חותם ברמת הפרעה נפשית לאורך זמן, או אחרי שבועות וחודשים ספורים".
יקותיאלי נשאלה האם כדאי לדבר עם ילדים על התפרצות הקורונה – ואמרה שזה צעד מומלץ. "ילדים הם תצפיתנים גרועים ופרשנים גרועים – כך שאין לנו ברירה האם לספר להם, אלא שהם פשוט יודעים. כשלא מספרים להם, הם יצרו מתוך עצמם תיאוריה נאיבית כדי להסביר לעצמם מה קורה – והרבה פעמים התיאוריות הללו יותר מסובכות ומכבידות על הילד ממה שאנחנו יכולים להסביר לו" ענתה.
לדבריה, "ילדים, אבל לא רק, מרוכזים בעיקר בעצמם ומניחים שרוב הדברים בעולם קורים בגללם או קשורים אליהם. אחת מתופעות הלוואי של ההתרכזות הזאת היא שהוא מאשים את עצמו ומחפש מה מהמעשים שלו גרמו לדבר הזה, או מה הוא יכול לעשות כדי להשפיע על המצב. אפשר גם להשליך על ההורים – מה הם עשו או לא עשו כדי להביא למצב הזה. אנחנו יכולים להוריד מהם את הדאגה והאשמה למצב שהם לא יכולים לטפל ולשלוט בו".
כיצד מתמודדים עם אי הוודאות? "זהו נתון שצריך לצמצם את הטווח שלא ככל הניתן" אמר לובין. "אנחנו מתמודדים עם אי וודאות בעיקר על ידי רכישת מידע וידע, והיום אנחנו מוצפים במידע מכל מני מקומת – טלוויזיה, אינטרנט ועוד. נכון ללמוד את הדברים ולדעת איך הם מתרחשים ברמה התהליכית, ולבחון דינמיקות של שיפור – בין אם בהווה ובין אם בתרחיש עתידי. היום אנחנו נחשפים למידע על תרופות, או גרפים של חולים שמראים שהכל מתיישר. המידע נותן תחושה של שליטה, והוא מאד זמין לנו. אנחנו יודעים באמצעותו לתחום את הדברים למרחב נפשי מצומצם מסך החוויה ביום יום".
"חלק מההתמודדות עם הידיעה שתמיד יהיה מרחב של אי וודאות זה הסחות דעת – לנסות ולהתמודד עם שחזור של אותם דברים שיחודיים לנו אשר גורמים לנו הנאה ועניין בשגרה. ספורט, אמנות, חוויה חברתית – גם באמצעות רשתות – לכל אחד יש משהו שמייצר לו מרחב של שקט נפשי, וכדאי למפות ולממש אותם" הוסיף. "צריך לדעת להעסיק את עצמנו בדרך האופטימלית, שמיטיבה עם הרגשתנו הכללית גם בשגרה".
מתי נראה את התוצאות הנפשיות של המשבר? "אנחנו לא נמהר להכריז על שום תגובה כסימפטום מדאיג, אלא כדרך להתמודד עם המציאות החדשה. ילדים נוטים להגיב באופן גופני או בדרך משחק. אפשר גם לראות שינויים בהרגלי האכילה, בשינה, או בהתנהגות שלהם – אבל צריך לזכור שוויסות של ילדים מתקיים בעיקר בצורה יעילה. אנחנו רוצים שיהיה בידוד, אבל לא שתהיה בדידות" אמרה יקותיאלי. "אפשר שיהיה גם מגע של בני המשפחה אחד עם השני, זה חשוב, וכל דרך להביע את הדברים היא חשובה. אנחנו כן יכולים להבטיח 2 דברים לילדים – אי אפשר להגיד סתם שיהיה בסדר, אפשר להגיד שלא כל הזמן יהיה אותו דבר, ולא כל הזמן יהיה ככה. הפרספקטיבה הזאת נורא משמעותית להם. אפשר גם להבטיח שנעבור את זה יחד – השותפות המשפחתית משמעותית מאד".
"ראינו שהתאוששות וחזרה לנורמה מדברים כאלה היא מהירה יחסית – מחקרים רבים מדברים על שבועות, אחרים על חודשים, אבל לא יותר מזה. אבל יש יוצא דופן – אנשים שחווים את השבר הכלכלי, וכאן ההתאוששות עלולה להיות קשורה על ציר הזמן באיכות הכלכלי והחזרה לשגרה שהייתה מוכרת לפני כן. מכיוון שאנחנו יודעים שהקבוצה הזו תהיה לא קטנה, נצטרך להתמקד בה לסיוע. אבל עבור רובנו, נראה עתיד שונה מבחינת מאפייני החיים שלנו, אבל לא כזה שיהיה בה עלייה בפגיעות נפשיות".
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים