האם פרשת בחוקותי מפלה בין גברים לנשים?

התורה קובעת שאיש בן עשרים שנדר את ערכו למקדש צריך להביא 50 שקלים , אבל אשה צריכה להביא 30 שקלים. נראה כאילו התורה קובעת שחור על גבי לבן שהאיש שווה יותר מהאשה. הייתכן?

האם פרשת בחוקותי מפלה בין גברים לנשים?
  (צילום: שאטרסטוק)

על איזה גיל אתה חולם? – לפתרונה של חידה בפרשת בחוקותי

היתכן שחומש ויקרא מסתיים באפליה בין איש לאשה?

הפרק שמסיים את ספר ויקרא נראה כחידה של ממש. זו אחת הפרשיות שקשה לאדם בן דורנו לקבל על הדעת. "אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לה'" אדם שנודר שיתרום לבית המקדש סכום כסף השווה לערכו, "וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלשִׁים שָׁקֶל".

עצם העובדה שיש לאדם מחיר, נראית לנו מוזרה, אבל השאלה העיקרית מתעוררת בהשוואה בין איש לאשה. התורה קובעת שאיש בן עשרים שנדר את ערכו למקדש צריך להביא 50 שקלים [בערך 3000 ₪ בימינו], אבל אשה צריכה להביא 30 שקלים. אם הוא נדר את ערכו של ילד עד גיל חמש, עליו להביא 5 שקלים, אבל על ילדה – 3 שקלים. נער עד גיל עשרים – 20 שקלים, ונערה 10 שקלים. מגיל שישים ומעלה, היחסים משתנים – האיש 15 והאשה 10.

נראה כאילו התורה קובעת שחור על גבי לבן שהאיש שווה יותר מהאשה. הדבר טרד את מנוחתי, עד שקראתי את דבריו של ר' אברהם בן עזרא בספר "יסוד מורה וסוד תורה", שם הוא מבאר באופן מופלא את הפרשייה.

לאיזה גיל אתה שואף?

בעיתונות הכלכלית לפעמים שומעים את הביטוי "פלוני שווה כך וכך". במקומות מסוימים ישנו "שוק עבדים" שבודק כמה אדם שווה. אבל המספרים שהתורה מדברת עליהם, בודאי לא מתייחסים ל"שווי" הכלכלי של האדם. מדובר במספר אוניברסלי, שלא מתייחס ליכולת כלשהי.

אז לפי מה הערך נקבע?

האבן עזרא מסביר שהמפתח הוא הגיל שהאדם שואף להגיע אליו.

בגיל אפס התינוק שואף להגיע לגיל חמש. המצב של ילדים בני חמש, שהשיגו כבר את השימוש בגוף – אחיזת חפצים, השתוללות, דיבור ויצירה, זה המצב שהוא רוצה להיות בו. זה החלום שלו. די להביט איך פעוט מסתכל בהערצה על אחיו הגדול, כדי להשתכנע בכך.

כך, הסכום שהתורה קובעת למי שאמר 'ערך בני התינוק עליי' הוא לא מחיר, אלא מספר מייצג של השאיפה הפנימית של התינוק, הנקודה שהוא רוצה להגיע אליה.

בגיל חמש הילד שואף להגיע לגיל עשרים. להיות חכם וחסון דיו כדי להסתדר בעולם. לכן הסכום שהתורה קובעת לערך בן חמש הוא עשרים שקלים.

לאחר שהגיע האדם לגיל עשרים, צץ החלום האישי, ההישג שהוא רוצה לקטוף בחייו. האדם רוקם תכניות שקשורות ליצירה הייחודית הזו. לכן, היעד של גיל עשרים הוא גיל שישים, השלב שבו אדם סבור שהוא יוכל לשבת בצל התאנה ולצפות מהצד בחלום שהתגשם. לכן בגיל עשרים היה צריך להיות ערך בסכום של שישים שקלים – לפי הגיל שאדם חושב עליו.

אבל בשלב זה מחלחלת אצל האדם הבנה שלא רק ההישג חשוב, אלא האפשרות להיות בתוכו. לכן, המבט אל גיל היעד מתמתן – גם כשהיעד הוא גיל שישים, הערך הוא חמישים שקלים. החלום הוא להגיע לשלב שבו היצירה האישית בשיאה, אבל להגיע אליה לפי שיתעורר הצורך לפרוש ממנה.

בדרכים נעימות או קשות גיל הזקנה מגלה מחדש את הערך של החיים עצמם ושל התפקוד הבסיסי. העצמאות, היכולת להפעיל את הגוף בצורה טובה, שבה להעסיק אותנו. במובן מסוים המבט חוזר לאחור, אל הגיל הצעיר, ולכן גיל עשרים הוא היעד של גיל הזקנה. אמנם, כמו שאמרנו, האדם מבין כבר שלא ההישג עיקר אלא ההליכה אליו. לכן בגיל הזה הערך הוא חמישה עשר שקלים. החלום כבר אינו להגיע אל היעד, אלא לחוות את הצעידה בדרך אליו. לחוש מחדש בצורה עמוקה את חוויית החיים שהנער אינו מוצא זמן להתבונן בה. אפשר לומר שהשאיפות של גיל הזקנה הן אתגר שהאנושות עוד לא החלה לממש.

גברים ונשים – שאיפות גיל שונות

את ההבדלים בין נשים לגברים, התורה מדגישה זאת במקומות רבים. אין זו חלוקה מוחלטת, (כזו, קיימת רק במעבדה); תכונות שמיוחסות לנשים לפעמים יימצאו אצל גברים, ולהפך.

בהקשר שלנו – שאיפות והישגים, הנשים שונות מגברים. גם נשים שואפות וחולמות ועוסקות בהישגים, אבל בניגוד לטבע הגברי שמתמקד בכיבוש היעד, הטבע הנשי כולל גם מבט משמעותי על הדרך. הנטייה הנשית היא להשתהות בתנועה אל היעד. הכוחות השועטים צריכים להתעכב ו"להתבשל", כדי לקבל גימור שלם.

לכן התורה קובעת נקודת אמצע בין הגיל שבו האישה נמצאת, ובין גיל היעד שאליו היא שואפת. מצד אחד, המבט נתון לחלום, לייעוד המבטיח. מצד שני, ישנו מבט לאחור, אל אותה השתהות שהיא טבעה של האישה.

מסיבה זו, החל מלידתה, ערכה של תינוקת להקדש הוא שלושה שקלים, כלומר שאיפה לדרך אל גיל חמש, אבל לא לגיל חמש עצמו. יש בגיל הזה מרוץ אל התחזקות הגוף והעצמאות, יחד עם יכולת לבטא עדינות ורכות. במובן מסוים את הרכות של גיל הינקות האישה לוקחת אִתה הלאה גם אל השנים הבאות.

מאותה סיבה בגיל הנערות הערך הוא עשרה שקלים, ובגיל הבגרות הערך הוא שלושים שקל. לאישה יש יותר רצון ויכולת להשתהות, ולכן הערך ניצב על נקודת האמצע בין הגיל שהאישה שואפת אליו, לגיל שהאישה נמצאת בו. בתקופת הבגרות יש מידה רבה יותר של קרבה אל העיסוק בחיים עצמם – משפחה, בית, ילדים. זהו עיסוק, שהנשיות מחשיבה אותו גם בעת ההתמקדות בחלומות האישיים והגשמתם.

בגיל הזקנה הערך הנשי עולה, כפי שכותב רש"י: "האיש פוחת בהזדקנו יותר משליש בערכו, והאישה אינה פוחתת אלא שליש בערכה. דאמרי אינשי 'סבא בביתא – פחא בביתא, סבתא בביתא – סימא בביתא, וסימנא טבא בביתא" (תרגום – סבא בבית – תקלה בבית, סבתא בבית – מרגלית בבית וסימן טוב בבית).

ההשתהות מהמרוץ ליעדים, החיבור אל החיים שמעבר לחלומות האישיים, מאפשר המשך חיבור אל החיים הללו, גם כשמגיע גיל הזקנה. כאן ההישגיות עלולה לייאש, ולעומת זאת הקבלה וההקשבה הופכות להיות מקור כוח ועצמה.

==

הרב צבי-יהודה דרור הוא ר"מ בישיבת ההסדר עפולה ומחבר הספר מזבח חדש – עבודת הנפש של ספר ויקרא

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
זה קשקוש. התורה נכתבה בתקופה בה נשים
שטויות | 23-05-2019 15:06
נחשבו נחותות ושוות פחות. אין צורך בפילפולים נפתלים. צריך להבטיח את הדברים בדיוק כמו שהם.
שטויות
שטיות במיץ עגבניות | 27-05-2019 13:42
לפי מה שאתה אומר, שהתורה רואה באשה שווה פחות מהאיש בגלל שהיא שווה שלושים שקל והאיש שווה חמישים, אז לפי זה צריך לומר שהתורה רואה בזקנים שווים פחות מהצעירים, כי בעוד שאדם פחות מגיל שישים שווה חמישים, אדם יותר מגיל ששים שווה חמש עשרה! והרי התורה אמרה והדרת פני זקן סימן שזקנים הם מכובדים. גם מהגמרא רואים שהשווי כאן בפרשה קשור ליעילות של האדם בתור עבד, ולא לשוויו הרוחני.
2
פשוט וישיר
כל כך פשוט | 06-06-2019 21:15
גם היום גברים משלמים יותר - בביטוח חיים, כי הם חיים פחות. נשים משלמות פחות כי עד שימותו הן ישלמו אותו דבר. כמה פשוט ככה נכון