הרב אהד טהרלב: "לחוש כל יום את הגעגוע ולבחור בחיים"

הרב אהד טהרלב: "לחוש כל יום את הגעגוע ולבחור בחיים"

במלאות שנה לנפילתו של סמל אלחי טהרלב ז"ל, עלו מאות בני משפחה, חבריו לנשק, חברים ומכרים לבית הקברות הצבאי בהר הרצל, להתייחד עם זכרו: "אין יום שאני לא מנסה להתקשר לאלחי"

"לחוש כל יום את הגעגוע ולבחור בחיים"

במלאות שנה לנפילתו של סמל אלחי טהרלב ז"ל, עלו מאות בני משפחה, חבריו לנשק, חברים ומכרים לבית הקברות הצבאי בהר הרצל, להתייחד עם זכרו.

אביו של אלחי וראש מדרשת או"ת לינדנבאום הרב אהד טהרלב, שיתף זכרונות וגעגועים: "אתמול כשהלכתי אחר הצהריים לתפילת מנחה, ראיתי אנשים שממהרים לתפילה. התחושה הייתה שעוד מעט נכנס היום הקדוש, ממש כמו בערב יוה"כ. ואכן נולד מועד חדש בעולם, י' בניסן יום הכיפורים. בשאלה מה אמיתי יותר, הפנטזיה והמציאות בה אנו חיים, ברור שהפנטזיה אמיתית וקיומית יותר. הנוכחות שלך משאירה את רישומיה בכל מקום שהיית. ירדה לה נשמה גדולה לעולם לפני כמעט 22 שנה ובכל מקום זמן ואדם שפגשת, הצלחת לגעת בכולם, ולהביא להם אור מלמעלה, אור שנוסך שלווה לבביות וצימאון לאל חי. כזה אור ותשוקה שהחיוך שלך נשאר איתנו בכל מקום, ואתה ממשיך לגעת בכולנו, הנגיעה שלך נוגעת בגעגוע שלנו ועושה איתה 'אלחיים' 'אלחיים'.

"אלחיו'ש, נמשיך לכאוב את מה שאין ונשמח במה שיש. ויש הרבה מאד. נלמד לשמוח למרות שאנו לא זוכים לראותך בעין של המציאות. נשתדל לחיות לעילוי נשמתך. ובטוחני שככל שנרבה חיים ושמחה נעלה את נשמתך ונשמתנו".

אביטל טהרלב, אמו של אלחי אמרה: "ב-12 עשר החדשים שחלפו מאז נלקחת מאיתנו בחטף, הלכה דמותך וקיבלה קיום חדש ואחר. הפכת להיות יישות עוצמתית ונוכחת, שופעת הוד ואור, והמוני רסיסים מביאים אלינו שוב ושוב דרישות שלום מקיומך השמיימי. יש ארבעה אלחיים קטנים שנולדו השנה ונקראו בשימך. מספר מאמרים וספרים הוקדשו לעילוי נשמתך. יש על שמך גמ"ח של בריתות, של ספרי קודש, וגמ"ח של כלי נגינה מוקם כעת, וכל כך הרבה גמילות חסד גמלו איתנו השכנים והחברים בשנה הזו, לעילוי נשמתך".

צפו בהספד של האם אביטל טהרלב במהלך הלוויה

קשה לי להתרגל, לאופן היותך עמנו- מופשט, רוחני, חסר גוף וממשות, ובאזור הלב יש חור שכזה שמנסר וחורק ושורף, קוראים לו געגוע והוא לא מרפה בימים ובלילות. וכל יום צריך מחדש לנצח את מלאך המוות, להיאבק בו, בחולשה, ובעצב. וכל יום לחוש את הגעגוע, הכיסופים, המיית הלב המשתוקקת, הערגה שאין ממנה מנוח. וכל יום מחדש לבחור בחיים, להרים את הראש, ללחוש לעצמינו אל חי להתחבר אל מי שהיית, אל מי שאתה, אל מה שאנחנו, אל חי".

סגן אלוף אבישי ברוקנטל, מג"ד 13, הביא מדבריו של אלוף פיקוד הצפון האלוף יואל סטריק: "אלחי, לא הכרתיך בחייך, אבל יום אחרי יום אנו נוצרים את היעדרך. שנה חלפה מאז שספגתם את האסון הכבד ביותר, שנה שחלפה מאז שנפגשנו לראשונה וזכיתי להכיר משפחה מלאת אור ואהבה, המשקפת הרבה מן הישראליות שצריכה להיצרב פה. משפחה של הגשמה ודוגמה אישית. סיפרתם שכשהגיעה העת אלחי ביקש את השירות הכי משמעותי שיש, תמיד התנדב למשימות הקשות ותמיד באהבה, וגם את משימת האבטחה האחרונה שהביאה לאסונו ביצע בעוצמה ונחישות. רבות הפעמים שאנו נאלצים לשלם על הקשה בנשוא, על החלל שלא ניתן שיתמלא, לצד החלל הגדול תמשיכו לצעוד בגאווה ובכאב".

אורי לוין, חבר של אלחי: "מסתבר שקלישאות נכונות לפעמים. לא היה יום שעברתי השנה ולא ניסיתי להתקשר לאלחי ולספר לו על ההתפתחויות בחיי. החיסרון והקושי לא עבר אחרי שנה, אלא רק מתעצם מיום ליום. לא נמצא אדם שלא אהב אותך, לא היה אדם שלא אהבת ללא יוצא מן הכלל. לאחרונה חזרנו לשבת במקור חיים, וכל קבוצה שהתאגדה הרגישה שאתה הכי חסר לה, כי היית פשוט מחובר ושייך לכולם. לא היית מהחברים שמובילים או מנסים לשפר אותך, פשוט תמיד היה איתי שם בשבילי עם הטלפון או הקפה. אני מתגעגע לדפיקה שלך על הדלת, לחיוך מאוזן לאוזן ששואל כל אחד מה שלומו ואיך הוא מרגיש. אלחי הוא חלק ממני, מכל דבר שאני עושה ומתהלך".

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו