לא מהאלות: התרחיש היחיד ממנו פחדנו בעמונה

מכתב חיזוק לנוער

שיכור הייתי גם אני מן העוצמה שאין מילים בכלל להתחיל לספר, וגם אם היו האמת היא שרק מי שהיה שם ולו לשבריר שניה יוכל להבין, איך שש משפחות, כל אחת וכמות ילדיה (הנכבדת), הצטופפה בקרוואן אחד כאשר מקור החימום היחיד הוא חיבוק ומרק. לראות איך 50 נערים נכנסים בחדר שבמבט ראשון מאכלס כיסא ושולחן, אולי, מתחלקים באוכל שווה בשווה כדי שיספיק לכולם. כמה שמחתי להיתקע בפקק של 20 דק' לא אי שם בכבישי תל אביב אלא ממש בכביש בואכה עמונה. אולי לראשונה בחיי הבנתי את פשר המשנה "מעולם לא אמר אדם צר לי המקום".

והנה, ביום שאחרי צלקת חדשה נפערה בלבנו, התחושות בלתי נסבלות, לא פגשנו בפרשים ואלות מתנופפות אך הכאב נמצא ומורגש היטב. יתרה מזאת- הוא קשה יותר. אינה דומה מכה פיזית למכה נפשית, ועל אחת כמה וכמה כאשר המכה באה מתוכנו פנימה.

כל התרחישים עברו לנו בראש ואת כולם באמונה וגבורה הסכמנו לקבל לכבודה של עמונה, לכבודה של ארץ ישראל, מלבד התרחיש הזה, וזה לא שלא ידענו, אירועי העבר צעקו לנו בראש, הנורות הבהבו, ובכל זאת רצינו להשתכנע שהפעם זה יהיה אחרת, שדין עמונה אינו דין גוש קטיף או מגרון. כאן יהיה מאבק או כפי שאחד מראשי המאבק אמר "אף אחד לא עוזב את עמונה על הרגליים". היינו שם בכל לבבנו, נפשנו ומאודנו. בקושי רב אספנו את רסיסי האמון שנותר בנו ופיזרנו אותו באהבה ומסירות על ההר הטוב עמונה ושוב התחושה שנאנסנו, שהשתמשו בנו וזרקו.

אל לנו להפנות כעסנו ודברינו לתושבי עמונה. הם עשו כל שביכולתם להיות חזקים ואיתנים והוכיחו לא פעם כי הם על ההר מתוך אהבת האדמה ולא מתוך אהבת עצמם או ד' אמותיהם. נאמנים עלי דברי חז"ל שאין לדון אדם עד שתגיע למקומו, ולכן עד כמה שננסה לא נבין את גודל הלחץ שהוטל עליהם שלצערנו היה כמעט בלתי אנושי ואף חסר רחמים. הם החזיקו בשיניים עד שכבר לא יכלו יותר והחומה ששימשנו להם עזרה להם, נטעה בהם תקווה, אך אנשים מבית ומחוץ, אך בעיקר מבית, דקרו בהם בנקודות הרגישות ביותר, סיממו אותם באמירות שהם הולכים נגד התורה, שהם פוגעים בהתיישבות כולה ובהישגיה הגדולים, סינוורו אותם בהבטחות נוצצות, ולבסוף בעל כורחם הם נכנעו. לרגעים תושבי עמונה היו נראים לי כאותו אדם שכופים ומכים בו עד אשר יאמר רוצה אני.

עמונה וגיבוריה הם אינם אלו שבגדו באדמה, הם אינם אלה שהפכו את את ארץ ישראל למקור פוטנציאלי להשגת מטרות או קידומים אישיים, הם אינם אלה ששוב ושוב משחקים ורומסים את לבנו, הם גם לא אלה שהפכו את כל מורשתנו ושורשנו לאיזו פרסומת זולה בחוצות עיר.

האשמים, הבוגדים והמפקירים הם נבחרי הציבור המשקרים אותנו במצח נחושה, שלמדו היטב את אומנות התעתוע. אולי חלקם נראים כמותנו, יודעים לומר את מה שאנו אוהבים ורוצים לשמוע, אך הם רחוקים מאתנו שמיים וארץ, דבריהם כדברי הנוכלים בשוק, פיהם וליבם לעולם לא שווים וכל שעושים לטובתם הם עושים וקולם של אלה שעוד יש בהם אמת נחסם ומושתק תחת כוחם של אלה שימכרו את כולנו בעד נזיד עדשים. להם בושת הפנים להם יהיה כעסנו ודיבורנו.

נוער יקר, נוער גיבור, האמת בטהרתה שוכנת בלבכם. לא נגועה היא בכל מיני קלקולים ואינטרסים, לכו בכוחם זה ועשו גדולות. לא תיפול רוחכם. אל תתנו לאיש לפגום באמונתכם, דעו להרים ראש לצעוד בטוחים גם כאשר החושך גובר, ובבקשה בבקשה אל תפסיקו לצפות ולחלום על ארץ ישראל שלמה, על בית מקדש, על כבוד יהודי גאה. אל תתביישו להתרגש בכל פעם מחדש מסיפורי המכבים והמחתרות וכל סיפורי גבורה אחרים לכו לאורם של גדולים באמת. הפכו אתם לגדולים בעיני עצמכם. אל תפסיקו לחלום ולהאמין גם אם במחיר החלומות ואמונה שלכם האחים שלכם, בשר מבשרכם ימכרו אתכם ויזרקו אתכם לבור.

גדולים ממכם כבר התעייפו מכך, אחרים אולי כבר בזים ומזלזלים וכן יש כאלה שאפילו כבר שכחו. בכם ובידיכם הכוח לשנות ואשר על כן אל תבזבזו זמן, אל תתנו לאכזבה לשאוב אתכם, אל תתנו לזקנים ולעייפים להאט אתכם בקצב אל הגאולה השלמה אל תלכו בתלם, תבנו ותסללו אותו בעצמכם.

אהבת הארץ היא אהבה שאינה תלויה בדבר. זו הסיבה שבאהבתכם אותה אתם מוכנים שוב ושוב להגיע ולתת את הכל, גם בזמן שמדברים עליכם רעות וקוראים לכם בשמות. העלבון הוא קשה, והאכזבות מכאיבות כאב שלא נעלם, אך לא בגלל זה נפסיק לאהוב את הארץ ולהילחם עליה גם כאשר המאבק הוא אבוד או מכור אנחנו שם כדי ללחוש לאדמה בשקט "אנחנו פה עשינו כל שביכולתנו כדי שלהציל אותך. אנחנו אוהבים אותך. נשבענו לך אמונים לנצח".

המאבק על עמונה או על כל מקום אחר לעולם לא יהיה כישלון מבחינתכם כי אתם נתתם את כל מה שיכולתם עד קצה היכולת ומעבר לו. ואם קשרו את ידיכם מה תוכלו לעשות מלבד להתפלל ולהבטיח לעצמכם שכשאתם תהיו גדולים זה יהיה אחרת. ואם חלילה תשכחו או תתעייפו תנו מבט בקטנים שלכם תזכרו ותשאבו מהם כוח.

אחתום במילותיו של יהודה המכבי שנפל בימים ההם על אדמת עמונה: "ואין מעצור לפני השמיים להושיע, ברבים או במעטים כי לא ברוב חיל נצחון המלחמה ומן השמיים הגבורה".

=======

אלישוב הר שלום, בן 27 תושב השמרון, כותב דעות ומדריך נוער בסיכון