מאות בני אדם ליוו אחר הצהריים (שלישי) את שר הבטחון לשעבר, בנימין בן אליעזר ז"ל, בדרכו האחרונה, ביניהם שרים, חברי כנסת ואישי ציבור.

בן אליעזר הלך שלשום לעולמו בבית החולים איכילוב בתל אביב לאחר מחלה קשה, בגיל 80.

בין המספידים היה גם חבר הכנסת יצחק הרצוג, שבחר להציג את אישיותו של בן אליעזר בדרך קצת שונה מזו המקובלת.

"הגענו לכאן היום, קהל גדול ורב, לבית העלמין להיפרד ממך. בני אדם שליוו אותך לאורך מסלול חייך הארוך. אני אומר 'בני אדם' כי אתה היית בן אדם ומילאת כל חייך את הציווי בפרקי אבות 'היה אוהב את הבריות'", פתח הרצוג.

הרצוג עקץ את דבריו של יוסי ביילין לאחר פטירתו של בן אליעזר ואמר: "בהקשר הזה, יורשה לי לצטט אימרה של פילוסוף ידוע שאמר כי 'אין בושה גדולה יותר לאדם מחוסר אנושיות'. אתה פואד, סבלת לא מעט בתקופה האחרונה ואפילו לאחר מותך גם מביטויים של חוסר אנושיות. עליך יעידו כולם תמיד את ההיפך, שהאנושיות הצרופה הייתה חלק מרכזי ובולט באישיותך ובשל כך נמצא פה ציבור גדול כל כך שבא להוקיר אותך".

"אני אישית נפרד ממך כאן לא רק כחבר שלך, אלא גם כמי שיושב על הכיסא עליו ישבת כיושב ראש מפלגת העבודה, תנועה בה שזרת את מסלול חייך עשרות בשנים והיית זה ששבר את תקרת הזכוכית שבה, עת נבחרת לכהן כיו"ר שלה. חווית בה רגעי שיא ורגעי מרורים, נשארת נאמן לה עד יומך האחרון, והיא מחזירה לך הוקרה ביום הזה. מאז פרישתך מן הכנסת הקפדתי לבקר אותך לשיחה אישית לפחות פעם בחודש".

"במעין טקס פרטי קטן שמוכר לאלו שפקדו את ביתך כדי לחזק אותך, היית מתחיל בדחיפת סמבוסק לוהט לצלחת ומזיגת תה חזק. מכאן עברנו לענייני דיומא, ענייני מדינה, ולכאב העננה שליוותה את שלהי חייך. טענת בלהט לחפותך ותמיד תמיד הקרנת עצמה וחוזק של אריה. בפגישתנו האחרונה לפני כחודש כבר התקשית מאד ללכת, אבל קולך הרועם נותר פורץ חדרי לב ובטן".

גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הספיד את בן אליעזר ואמר: ואמר "אהבתי את פואד. היה בו שילוב שובה לב של חיוניות, חינניות, ממזריות והרבה פטריוטיות. הוא לא היה נטול חולשות, אי אפשר להגיד את זה על איש כאן, אבל הייתה בו האמת הרצופה והאמיתית והמתמשכת של ילד יהודי שעלה מעיראק וזכר את המראה הזה, של יהודים תלויים מעמודי חשמל, והבין את המשמעות של קוממיות ישראל ותרם בשנות שירותו בצה"ל, ואחר כך בשנות שירותו בממשלה, לביטחון ישראל. לכן אהבתי את פואד, כפי שאני יודע שגם אתם אהבתם אותו".

"אני נושא עמי הרבה זיכרונות ממנו. הם צפים ועולים בי היום, כשאנחנו נפרדים ממנו בהרכנת ראש ובהכרת הטוב. הפעם הראשונה ששמעתי את שמו של פואד היה כשהייתי חייל צעיר בסיירת מטכ"ל, ושמו של פואד הלך לפניו. הוא היה מפקד בצבא, הוא היה מותג מוכר. דרך אגב, מאוד דומה למה שאמרתי בפתח דבריי, מפקד, לוחם, חינני, ממזרי, לא שגרתי. ואני זוכר שדיברו עליו בכבוד, בחיבה ובהערכה".