כולנו גדלנו על הגבורה היהודית, משמשון הגיבור ועד יהודה המכבי ובר כוכבא.

במלחמה הגבורה היהודית חוזרת בעוצמה רבה, סיפורי הגבורה שלא הפסיקו להגיע על אנשים שהקריבו את חייהם להגן על אחרים. אותי אישית מלווה סיפורו של משה אוחיון ז"ל שהכרתי שיצא עם בנו אליעד ז"ל להגן על תושבי שכונתו באופקים.

את הסיפורים האלה חייבים להמשיך ולספר על אנשי סגולה שמוכנים להקריב את חייהם למען אחרים, אין נעלה מזה.

לגיבור יש גם צד פגיע

כעת לאט לאט גם צצים הסיפורים של המחירים שהלוחמים שילמו במהלך המלחמה וחלקם גם ממשיכים לשלם. על המשפחות שהשאירו בבית וההשלכות על  הנשים והילדים שלהם, על החוויות הקשות שחוו ועל הטראומות שממשיכות ללוות אותם. לא אחת אני פוגש לוחם שחזר מהקרב ומשהו השתנה בו, לא מעיז לשאול אבל חושב על מה שעבר.

אותו גיבור שנתפס כחזק וכל יכול, פתאום מקבל תמונה מורכבת יותר: לגיבור הסטיגמתי פתאום יש גם צד פגיע, רגיש ולאט לאט גם הצד הזה נהפך למושא להערצה.

אחד הסרטונים הנצפים ביותר בשנה האחרונה הוא 'הלם קרב' של אודי כגן בו הוא מספר על כך שהיה לוחם ועל החוויה הקשה של הטראומה שליוותה אותו לאחר מכן. גם עידן עמדי שנפצע באורח קשה וחושף את הפגיעות שיש בגיבורים, אין אדם שלא נושא אליו עיניים ומעריץ אותו.

הגבורה היהודית תופסת צדדים נוספים

בפיגוע בסידני באוסטרליה פתאום התנפץ עוד מיתוס, בהתחלה כולנו חשבנו שהאדם שהסתער על המחבל הוא יהודי שהגיע למקום והופתענו לגלות שאותו אדם אמיץ שנלחם בידיים חשופות עם המחבל וגם נפצע בעצמו בזמן המאבק עם המחבל הוא מוסלמי.

זה מחזיר אותנו לכל מיני סיפורים ב-7/10 על בדואים ומוסלמים שהצילו יהודים במהלך הלחימה. כולם זוכרים את רומי סוויסה הקטנה משדרות שניצלה בנס ולפני שפתחה את הדלת המכונית לשוטרים שאלה: האם אתם ישראל? אבל מי שהציל אותה היה מוסלמי שבמקום לנוס עם רכבו, הסיע את הילדות הקטנות שהוריהם נהרגו לתחנת משטרה וסיכן את חייו עבורן.

הגבורה, אינה מנת חלקם של יהודים בלבד, אז מהי גבורה יהודית?

אני חושב שגם אם הגבורה ההרואית היא לא בלעדית ליהודים, אין משמע שאנחנו לא יכולים לאמץ אותה כאתוס יהודי וישראלי, אך אני רוצה להציע אפשרות נוספת.

יש ציטוט ידוע "איזהו גיבור הכובש את יצרו", לכאורה הגבורה היא משהו יצרי – ופתאום פרקי אבות הופכים את היוצרות ואומרים שיש גם היבט ערכי נוסף בגבורה שבאה לידי ביטוי דווקא באיפוק ובריסון של היצר. אני לא חושב שיש בו סתירה עם הגבורה שאנחנו מכירים אלא השלמה. הלוחם היהודי אינו פועל רק מתוך יצר, לא מתוך נקם או רצון להרוס אלא מתוך מטרה ומשמעות. הגיבור הוא לא הדמות הקשה של לוחם ש"לא רואה בעיניים" אלא גם של זה שחוזר מהקרב לטפל בילדיו והולך לפסיכולוג לטפל בנפשו.

הגבורה היהודית-ישראלית לא באה להרוס ולהחריב

לתרבות היהודית יש תפקיד, והוא לא רק לעצב אתוס ששומר על החוסן של העם שלנו, אלא גם להביא מורכבות. איזהו גיבור הכובש את יצרו לא מנסה לפגוע באתוס של הגיבור המקראי אלא מעונין לתת לו צבע ונופך נוספים. המסורת היהודית מנסה להציג זוויות שונות לערכים ולהעשיר אותם ובכך לתת לחיים שלנו משמעות רבה יותר. ככל שנדע להקשיב לקולות השונים שעולים מהמסורת היהודית נוכל לקבל ממנה יותר ולתת לה עומק ומשמעות גדולים יותר.

הגבורה היהודית-ישראלית לא באה להרוס ולהחריב, היא באה לבנות ולרפא. הגיבור הוא לא רק מי שיצא לקרב אלא גם מי שיודע לדאוג למי שחזר ממנו.

==

יותם ברום הוא מנכ"ל פנים, איגוד ארגוני יהדות ישראלית